צוות ל'קראת שבת'
"ונפשנו קצה בלחם הקלוקל"
לכבוד קוראי גיליון 'לקראת שבת', פנינו קדם כ"ק מרן אדמו"ר מ'תולדות משה' שליט"א, לשמוע מעט מדברותיו על פרשת 'חוקת'.
"בפרשתינו אנו רואים דבר שהוא פלא עצום", אומר כ"ק מרן האדמו"ר שליט"א. "בני ישראל, דור דעה, יהודים קדושים וטהורים שאין אנו מבינים בגודל רום מעלתם, אנשים שזכו להסתופף בצלו של משה רבינו ע"ה, הם נחלצו משעבוד מצרים באותות ובמופתים ובזרוע נטויה, עברו בעצמם את ים סוף שהפך באחת לחרבה, ראו בנקמת מצרים – כל אחד ואחד מהם ראה את המצרי שהכה אותו כשהוא מת על שפת הים, המים המרים הפכו למתוקים בפיהם, הם ראו את הפלא הגדול כשכל יום ויום יורד להם לחם מן השמים…
"ועל אף כל האמור, הם מבעטים בטובה, וזועקים 'הלחם הקלוקל', וברש"י הק' מבאר שהם 'בדו דברים מלבם. אמרו עתיד המן הזה שיתפח במעינו'.
"השכל האנושי לא יכול להבין את ההתנהגות הזאת", אומר הרבי. "איך אפשר לומר כך, להתלונן בצורה כזאת על מלך מלכי המלכים שאת כבודו הם ראו על הים, על סמך איזו טענה שבדו מלבם, שהם העריכו שכנראה יתפח המן במעיהם, אף שהם כבר אוכלים את המן הזה תקופה ארוכה, והוא נספג בגופם בלי שום מכשול ותקלה.
"כיצד ניתן להיות כזה כפוי טובה? זה הרי נגד הטבע, השכל וההגיון!!!
"אלא התשובה היא, שכפיות טובה מתחילה מכך שאין הכרת הטוב. אדם שאינו מכיר טובה על הטובה שנגמלה עמו, יפול מהר מאוד למצב של כפיות טובה. אי אפשר להיות באמצע, כשאין תגבורת הטוב, מגיעה חלילה וחס התגברות של הצד השני".
הרבי שליט"א מדגיש שנושא זה נוגע לכל אחד ואחד מאתנו בכל שלבי החיים: "צריכים להיות מלאים בהכרת הטוב כלפי בורא עולם. אם לא נכיר טובה על מה שיש לנו, אנו עלולים חלילה וחס להיות במצב של כפיות טובה כלפי בורא כל עולמים, שזן ומחיה אותנו בכל רגע ובכל שעה.
"לא פעם אני שומע אנשים, ששואלים ומתחבטים מאוד בתהייה כיצד ניתן לקנות את מידת השמחה. קשה להם לשמוח, הם צריכים סיבה מיוחדת כדי לשמוח, ואין להם מספיק סיבות כאלו. אם כבר אירע להם דבר מה שמשמח אותם, זה מספיק לזמן קצר, ומיד לאחר מכן שב העצב לשכון בלבבם רח"ל".
**
"האמת היא שמי שמחפש סיבות לשמוח, הרי הוא בעצם כופר בטובתו של הקב"ה ואינו מכיר לו טובה, ואספר עובדה:
"לפני שנים, באחד מביקורי בעיר מונסי שבניו יורק, ארה"ב, באתי לבית המדרש להתפלל שחרית, וניגשתי ליהודי בבקשה שיענה 'אמן' על ברכות השחר שאברך, ואני אענה על ברכותיו. אחרי התפילה ניגשתי להודות לו על כך, והוא פתח את סגור לבו ושאל אותי: 'היודעים איתם שאני סגי נהור?', השבתי לו כמובן שלא ידעתי זאת, וזו לי הפעם הראשונה בבית הכנסת הזה, כמובן שהבעתי צער על כך, והוא סיפר לי ששלוש שנים קודם לכן, בעיצומו של יום ראש השנה, איבד את מאור עיניו רח"ל, ומאז לא שבה אליו ראייתו.
"'חז"ל אמרו שעיוור חשוב כמת', הוא אמר, 'ואני מרגיש זאת יום יום. שילמתי כבר יותר ממיליון דולר על ניתוחים, שלא עזרו עד כה בכלל. אבל עם זאת, אני רוצה לחיות עוד, כי יש לי נכדים שעתידים להיכנס בנועם עול תורה ומצוות בשנים הקרובות, ואיזה פנים יהיה לזה אם ישבו שם בלי סבא?…'.
"עמדתי נרעש ונפחד. יהודי שילם יותר ממיליון דולר ולא קיבל את שאוותה נפשו! ואני – העיניים שלי מתפקדות ב"ה בלי שום בעיה, ובלי שהדבר עלה לי אפילו דולר אחד בודד, למעט משקפיים שצריכים לקנות מעת לעת. היש לך אוצר גדול מהעיניים??…
"נו… יהודי שואל למה לו לשמוח, ותשובתו עמו… יש לו עיניים, הוא רואה! זאת לבד סיבה לשמוח ולרקוד.
"ומה עם הלב, והכליות, הטחול והכבד, הפה והאף, האוזניים הידיים והרגליים. הרי חסרונו של כל אחד ואחד מאיברי האדם יכול לגרום לו צער נורא ואיום, ואף גרוע מכך. צריכים למצוא סיבות חיצוניות כדי לשמוח? מבשרי אחזה אלוק! תסתכל על הגוף שלך ותתחיל לשמוח!
"ב"ה נפלה בידי הזכות להכין חתנים רבים לקראת נישואיהם", מספר הרבי שליט"א. "אחד הדברים הכי בסיסיים שאני אומר לכל חתן הוא פשוט מאוד: העובדה שנוות ביתך בישלה לך אתמול ארוחה, וגם שלשום וגם בכל ימי השבוע שעבר והחודש האחרון וזה שקדם לו, העובדה שהיא מבשלת לך ארוחת צהרים כל יום במשך שנה ושנתיים וארבע ושמונה שנים ברציפות – זה לא אומר שבשנה התשיעית או העשרים או ה-25 אתה פטור להודות לה על הארוחה שבישלה למענך! וכי בגלל שהתרגלת שמכינים לך אוכל כל יום, אתה משוחרר מהחוב להודות ולהעריך את מה שעושים למענך?
"אדרבה! התודה צריכה להיות כל יום יותר גדולה מיום האתמול. לא מספיק שהיא מבשלת לך כבר עשר שנים ברציפות, היא באה ועמדה וקילפה וקצצה וטיגנה ובישלה גם היום! כמה הכרת הטוב אתה חייב לה!!!
"כך גם לגבי הטובות הרבות שהקב"ה גומל עמנו, זה שאתמול כל איברי הגוף תפקדו כראוי, זו לא סיבה שלא נשמח ונודה על כך שגם היום הם מתפקדים כראוי, ורק מי שיידע להודות, להעריך ולשמוח את מה שקיבל עד כה, יוכל להימנע מלהפוך לכפוי טובה חלילה וחלילה".
**
"לפני שנים באתי פעם לבקר את דודי זקני שהיה זקן מופלג, וכשהגעתי אליו אמר לי שהיום התחדש לו חידוש נפלא.
"'חז"ל אומרים שעל כל נשימה ונשימה צריך להלל את הקב"ה', הוא אמר, 'היום נוסף לי נדבך נוסף. כל בליעה ובליעה צריך להלל ולהודות. למה? כי כבר חצי שנה שלא בא אוכל אל פי, והייתי ניזון רק מאינפוזיה ומזונדה. עכשיו ב"ה התחלתי להשתקם, והיום בפעם הראשונה בלעתי דבר מאכל, מעט לבן. אח! איזה חסד עשה איתי הקב"ה שאני יכול לבלוע כפית של לבן!!!'.
"לא זו בלבד, שהקב"ה משפיע עלינו טובות, אלא שגם הדברים הקשים שבאים עלינו, בדרך כלל הם חלק מאותה הטובה. למשל אדם שמתמודד עם צער גידול בנים, עליו לשמוח קודם כל שיש לו ילדים! אדם שיש לו כאבי שיניים זוכה לכך כי יש לו שיניים!
"מספרים משל על יהודי עשיר שהיה לו שכן עני ואביון, שבביתו תמיד שררה שמחה. הם לבשו בגדים קרועים, אכלו מאכלים פשוטים מאוד, ולא חסר להם כלום.
"העשיר מאוד התרשם מהם, והחליט לבוא ולתת להם נדבה הגונה. הוא פתח את הכספת, הוציא סכום כסף גדול, צעד לבית השכנים, נקש על דלתם הרעועה ונתן לשכן החייכן שלו מעטפה עם סכום כסף לא מבוטל. כמובן שהמשפחה הענייה שמחה מאוד, הודו לו מקרב לב והעשיר שב לביתו.
"אחרי יומיים נוקש העני על דלתו של העשיר, ואומר לו שהוא מאוד כועס עליו, ורוצה להחזיר לו את כל הכסף. נדהם העשיר, 'מה אירע שככה הכעסתי אותך?', הוא שואל את שכנו העני והלה משיב לו: 'מהרגע שהבאת את הכסף יש לנו ויכוחים וצער גדול. זה אומר שצריך לשפץ את הבית, זה אומר שצריך להשקיע את הכסף בעסק רווחי, זה אומר שצריך לקנות ארוחה טובה ומיני מתיקה לילדים, שמעולם לא זכו לטעום משהו אחר חוץ מלחם ובצל. נהיה לנו רע, קח את הכסף שלך שעושה לנו צרות…'.
"כך בדיוק נראה מי שמתלונן על הצער שנגרם לו, כשבעצם הצער הזה הוא סימן לעשירות. אלו 'צרות של עשירים', ברוך ה' יש לו בית, משפחה, ילדים, נכסים, אז כן, לפעמים יש קצת בעיות, לפעמים לא הכל מתנהל בצורה חלקה, נושאים עיניים לשמים, מתפללים ומצפים לישועה, אבל זאת לא סיבה להצטער על עצם העובדה שיש לו בית ומשפחה, או להימנע מלשמוח על כך".
**
"פעמים רבות", מסביר הרבי, "השאלה של השמחה והסיפוק תלויה בנקודת מבט וצורת הסתכלות. לפני כמה שנים היה אחד מתושבי השכונה, יהודי יקר שיש לנו קשר עמו, שקנה מכונית חדשה, והוא היה מאוד מאושר. אחרי שנים שהוא שאף לכך, ב"ה השיגה ידו והוא קנה מכונית.
"כעבור תקופה בעת שצעדתי לבית המדרש, עברתי על יד תחנת האוטובוס הסמוכה לביתי, והיהודי הזה בירך אותי לשלום, והבנתי שהוא עומד וממתין לאוטובוס. אחרי כמה ימים שוב עברתי באותה שעה, ושוב ראיתי אותו שם.
"שאלתי אותו האם אירע חלילה דבר מה, איזה נזק חמור למכונית שלו, או אולי תפס אותו שוטר על עבירת תנועה ושלל את רשיונו?
"הוא השיב לפי בפשטות, שהוא מכר את הרכב. נבהלתי שאולי מצבו הכספי הורע, אבל הוא שוב הרגיע ואמר שלא אירע דבר: 'הכל בסדר גמור', הוא אמר, 'אבל הגעתי למסקנה שלא טוב היות האדם נוסע לבדו ברכב' כי זה מבזבז זמן יקר וגורם להרבה כאב ראש'…
"לתמיהתי הסביר לי, שמאחר והאזור בו אנו מתגוררים עמוס למדי, הוא נתקע מדי יום בפקקים, מאבד זמן יקר. בזמן שהוא בפקק אינו יכול לעיין בספר ובוודאי שלא לנמנם, וכשהוא מגיע למחוז חפצו עליו לחפש חניה, משימה מורכבת בפני עצמה באזורים עמוסים.
"לכן הוא פשוט החליט למכור את האוטו ולחזור לתחבורה הציבורית: 'כך אני יכול לישון באוטובוס, אני פותח ספר ולומד, אין צורך לחפש חניה, ואם יש פקק אני יורד תחנה אחת או שתי תחנות קודם וצועד רגלית הביתה, ברבע מהזמן שהיה לוקח לי להגיע עם האוטובוס.
"בנוסף, כשהיה לי רכב, הייתי צריך להקדיש מדי פעם שעה כדי לצעוד רגלית לצורך בריאות הגוף והנפש, ועכשיו אני ממילא צועד מהכא להתם, ואין צורך להקדיש לכך זמן מיוחד".
"אותו יהודי שעד לפני כמה חודשים היה מרגיש כל בוקר עצב רב ותסכול עמוק, על כך שהוא נוסע בתחבורה הציבורית, פתאום עולה לאוטובוס כמעט בצעדים של ריקוד. הוא שמח בתחבורה הציבורית, טוב לו באוטובוס. למה? כי נקודת המבט שלו השתנתה.
"וכאן הבן שואל: האם כדי להגיע להבנה הזאת, הוא היה חייב להיכנס לכל העניין של שנים ארוכות שבהן חלם על רכישת רכב ומכירתו, ולאחר מכן רכישת הרכב בפועל דבר שבא לאחר טרדות ועלה לו כסף. לא היה עדיף לשמוח מלכתחילה במה שנתן לו הקב"ה???".
**
לקראת סיום דבריו, מזכיר הרבי שליט"א את דברי חז"ל במדרש שמסביר מי נקרא רשע, מי שרואה את השמש זורחת ולא אומר את ברכת 'יוצר אור', ומי שרואה את השמש שוקעת ולא מברך 'בורא חושך'.
אומר הרבי שליט"א: "המדרש הזה אינו מובן. ברור הדבר שכל יהודי צריך לברך כל בוקר 'יוצר אור', ומדי ערב לומר 'המעריב ערבים', ובודאי שמי שאינו עושה זאת אינו נוהג כשורה.
"אבל אני רוצה להבין, חז"ל לא מצאו דוגמה אחרת לרשע אלא רק מי שלא אומר 'יוצר אור?' יש הרי אינספור בעיות גדולות יותר, עבירות חמורות שבחמורות, מה מיוחד דווקא בברכות האלו שמי שאינו אומר אותם 'זוכה' להגדרה הזאת של 'רשע'?
"אלא התשובה היא שאדם כזה הוא רשע כלפי עצמו. אפשר להיות רשע כלפי הקב"ה רח"ל, אפשר להיות רשע כלפי אנשים אחרים חלילה וחלילה, אבל יש אדם שהוא רשע כלפי עצמו. השמש זורחת ואתה לא שמח ומברך על כך? למה אתה עושה את זה לעצמך? אם אתה לא יודע לשמוח ולהודות בזה שהשמש זורחת ובזה שהיא שוקעת, אתה סובל מבעיה קשה מאוד, לעולם לא תהיה שמח ולא תהיה מרוצה, כי את הטובות הבסיסיות ביותר שיש לך, אינך יודע להעריך!
"פעם אמר לי יהודי ניצול שואה, הרה"ח ר' שלום אלטר מארק ז"ל, שהוא רואה אנשים שכל כך מתאמצים לראות נחת מהילדים. הם מתוסכלים מאוד מזה שהילדים שלהם לא יצאו מוצלחים מספיק, או שהחינוך שלהם לא היה מושלם.
"הרי יש לזה עצה מאוד פשוטה", הוא אומר, "אפשר להסתכל על השכן, לראות שהוא ב"ה זכה לילדים יותר מוצלים, ולשמוח! איזה יופי! יש לו כאלו ילדים טובים ומוצלחים! אין צורך להגביל את ההנאה מילדים מוצלחים דווקא אם הם הילדים שלך, גם אם הם רק הילדים של השכן זאת סיבה מספיק טובה לשמוח ולרוות מהם נחת!!!".
"יעזור ה', שנזכה כולנו לראות רוב נחת מהילדים שלנו, ומהילדים של כל מי שסובב אותנו, ונזכה להכיר טובה ולהתרחק עד מאוד מכל מה שנוגע באפס קצה המידה הרעה של כפיות טובה רח"ל, ונזכה כולנו לראות בטוב ירושלים, אמן כן יהי רצון".
שיחותיו של הרבי מתולדות משה מחזק מאוד אשריכם מזכי הרבים