בשבוע שעבר פורסם בריכוזי הציבור החרדי מכתב מסעיר שעורר הדים עצומים. מדובר בפניה אישית שכתב הרה"ג רבי חזקיהו יוסף (בן שרה פייגא, לרפו"ש) פלמן שליט"א, בנו של להבחל"ח הגאון רבי בן ציון פלמן זצ"ל, ולגודל חשיבות הדברים נביאו כאן מלה במלה:
היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו.
לכבוד ידידי שליט"א
לאחרונה אנו עדים לחרון אף ה', אשר רבים חלו ונפלו חללים, צרות שונות ומשונות בריבוי כזה שאינו זכור עשרות בשנים, אין יום שאין קללתו מרובה וכו'. ואף אני בעוונותי פגע בי יד ה', והריני בתפילה ובתחנונים לפני בעל הרחמים שיחוס עלי וישלח לי מרפא ומזור לגופי ונשמתי.
בעודי במיטת חוליי הריני פונה. אליכם בבקשה ובתחנונים – חוסו עלי ועל שאר חולי עמך ישראל, וקבלו על עצמכם דבר קטן כדי להסיר חרון אפו, "שלא לדבר בשעת התפילה וקריאת התורה", ולקבל זאת לפחות לארבעים יום עבור רפואתי השלמה, חזקיהו יוסף בן שרה פייגא.
ברצוני לשתף אתכם במה שראיתי בחלום הלילה לפני כחודשיים (באמצע חודש חשוון). הריני שומע בחלום הלילה קול, ללא דמות או מישהו שאני מכיר או זוכר, האומר לי כך: "יוסי, תחזק את הנושא שלא לדבר בתפילה וקריאת התורה. לכל אחד יש תפקיד בעולם, ועליך לחזק את נושא זה". קמתי בבוקר ולא התייחסתי לחלום, ואמרתי "חלומות שווא ידברו".
שבוע לאחר מכן הופתעתי עד מאד לקרוא בעלון 'איש לרעהו' סיפור על אדם שגם חלם חלום דומה להפליא, בו מבקשים ממנו לדאוג שיפסיקו לדבר בשעת התפילה וקריאת התורה, ולאחר תקופה חלה אותו אדם במחלה הנוראה. אותו אדם חשב שיש קשר בין הדברים, והחתים 700 אנשים שלא ידברו בשעת התפילה וקריאת התורה, ולאחר תקופה הוא החלים לגמרי מהמחלה. חשבתי אף אני אולי גם כאן מתרחש סיפור דומה, אבל כדרכו של עולם לא התייחסתי לחלומות. אמרתי "חלומות שווא ידברו".
לאחר כחודש וחצי (בתחילת חנוכה), חלמתי שוב את אותו החלום, אלא שאז אני רואה את אבי מורי הצדיק רבי בן ציון פלמן זצ"ל עומד בהקיץ לנגד עיני, ואומר לי: "יוסי, דבר זה נוגע אליך. יוסי, תדאג שיפסיקו לדבר בבית הכנסת בעת התפילה".
הפעם קמתי מבוהל, אך נרגעתי לאחר מכן ואמרתי לעצמי שזה כלום. הרי החלום חזר ונשנה, כנראה חשבתי על כך ביום, והרי "אין מראין לאדם בחלום אלא מהרהורי ליבו".
מאז התחלתי להרגיש לא טוב, וכשבועיים לאחר מכן גילו אצלי את המחלה הנוראה.
אני סמוך ובטוח שנענשתי ע"ז שלא התייחסתי למה שעוררו אותי פעמיים משמיא, ועוד פעם אחת כשאבי מורי טרח וביקש בתחנונים לחזק דבר זה, ולא נעניתי.
ואצטט כאן דברים שאמר מרן הגר"ש ואזנר זצ"ל והובא בספר ב'רומו של עולם' עמו' שמ"ו) וז"ל: "התפשטות המחלה הנוראה המפילה חללים רבים, הנגרמת משום שאנשים מזלזלים בקדושת בית הכנסת ומדברים דברים בטלים בשעת התפילה, וזוהי הסיבה שהתפילות אינן מתקבלות לפני כיסא הכבוד – מאחר שמדברים באמצע התפילה". והוסיף, שאם המתפללים יפסיקו לדבר בשעת התפילה, המחלה תיעצר.
ועל כן באתי כעת לכל מי שקורא דברים אלו, אולי בזכות ההתעוררות שתבוא מקריאת דברים אלו, ירחם המרחם וישלח לי רפואה מן השמים בתושח"י.
המצפה לישועת ה', חזקיהו יוסף בן שרה פייגא.
בהקשר למכתב זה, סיפר הגרמ"י שניידר שליט"א, 'החברותא' של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, ממה שזכה לשמוע ממרן זצ"ל בגודל ענין הזהירות מלדבר בעת התפילה (הובא בגיליון 'עטרת תפארת'):
דבר ראשון, מעשה שהיה עם רבינו בשנת תשנ"ז, כשהיה עדיין מתפלל מעריב בביהכ"נ "יוצאי פוניבז" רחוב חזו"א 10, והיו באים להתייעץ עמו אחרי התפילה, וביקש לצאת מתחילה מבית הכנסת, ולדבר רק אחרי שעברו את מפתן הכניסה. באחד הימים הגיע גברא רבא וניגש אחרי התפילה לרבינו לומר שלום עליכם, והמשיכו בכמה מילים. ורבינו לא רצה לומר לו 'בא ונצא החוצה', מפני הכבוד. אך לאחר מכן אמר לי רבינו בכאב: 'רק קיבלתי על עצמי שלא לדבר בבית הכנסת, ומיד בא השטן להכשילני'. וראיתי אח"כ שרשם רבינו לעצמו כמה קבלות, ואחת מהם היתה שלא לדבר דברים בטלים בבית הכנסת, והבנתי כוונתו.
כמו כן כשהסכים רבינו לעשות מניינים לתפילה בבית, אמר לי שיש בזה מעלה גדולה, כיון שאי"ז בית הכנסת, ואין בזה את החומר של איסור דיבור דברים בטלים [כמובן שלא בתפילה, רק האנשים הבאים להתייעץ וכו'].
ומעשה נורא היה בבהכנ"ס 'יוצאי חברון' ברחוב האר"י בב"ב, שנחלה שם אחד מהמתפללים והיה במצב חמור מאד, ובאו לשאול את רבינו עצה לחיזוק, ואמר להם שיקבלו על עצמם שלא לדבר באמצע התפילה, ומיד קיבלו עליהם תקנה זו בכל החומר, וב"ה זכה לחיות ולתפקד עוד כעשרים שנה!
וסיפר הגאון ר' יעקב שולביץ שליט"א, שבהזדמנות סיפר את זה הגה"צ ר' יצחק פוקס שליט"א במקום אחד שהיה שם חולה, וקיבלו עליהם לעשות כן, ומיד נתרפא החולה.
וכן לפני תשע עשרה שנה אמר לי רבינו להוציא קונטרס דברי חיזוק [ונזקף לזכותו של בנימין גולדין שיחי' שהעלה רעיון כזה לפני רבינו], ואמר לי לכתוב כדלהלן: קבלה טובה להנצל מדבר רע, שלא לדבר בבית הכנסת ובית המדרש דברים בטלים. וכידוע המעשה עם התוי"ט שתיקן 'מי שברך' על זה כי נתגלה לו שהיתה תביעה בשמים על זה. ובימי החורבן האחרון – השואה – ידוע כי בארצות המזרח לא הגיעו הגזירות כי הם היו נזהרים מאד בקדושת בהכ"נ ובהמ"ד.
וכמה פעמים יעץ רבינו דבר זה לקבלה כדי לבטל גזירה רעה.
והוסיף עוד הגרמ"י שניידר וסיפר: ובענין זה שמספר רבי חזקי' יוסף שליט"א שנגלו אליו משמים כמה פעמים בחלום, יש ללמוד את גדלותו של האדם. ובדומה לזה היה מראה רבינו הרבה את 'אגרת החלום' ששלח הגאון הצדיק רבי מרדכי אושימנער זצוק"ל לידידו הגר"פ מאנטיפלא זצוק"ל, מעשה דומה להנ"ל, שג"כ לא שת לבו לחלומות, ובסוף חלתה אשתו רח"ל, ואז עשה מהר מה שנתבקש.
ובאמת אין אתנו יודע עד מה, כי מצד אחד לא ראינו לרבנן קשישאי שמתייחסים כ"כ לחלומות, ובפרט בדורות האחרונים, וכפי שהיה מספר רבינו שאחד בא לחזו"א שחלם איזה דבר, וחשש מזה, אמר לו החזו"א: "בעל גאוה! מה אתה חושב, שאתה בכזו דרגה שיבואו אליך בחלום?!"… אך מצד שני אנו עדים לחלומות שהתייחסו להם, וכמה פעמים היה מעיין רבינו בסידור רבי יעקב עמדין לבדוק פתרון חלומות. ובדידי הוי עובדא כמה פעמים שסיפרתי לרבינו מה שחלמתי, ואמר לי כיצד לפעול עפי"ז. ויש שידוך אחד מופלא שיצא לפועל באחד מתלמידי רבינו, שכל שלשלת השידוך התחילה עפ"י חלום שאמר לי רבינו להתייחס אליו, והדריכני כיצד לפעול עפי"ז.
וסיפרו בני הגאון ר' שמר'ל גריינימן זצ"ל לרבינו על קטע אחד שמצא אביהם מכתבי החזו"א, ולא ידע להיכן זה שייך, ונגלה אליו החזו"א לומר לו היכן להכניסו, והתפעל מזה רבינו מאד. והם אמרו לרבינו שהגילוי היה בהקיץ, וביקש רבינו לראות בפנים מש"כ הגר"ש, ואמר שאינו מוכח שזה היה בהקיץ, אבל גם אם זה בחלום, יש לראות מזה את החשיבות שיש לתורתו של מרן זצוקללה"ה במרום, עד כדי כך ששולחים אותו לרדת לכאן בשביל קטע אחד מדבריו.
ועכ"פ, גם אם אי אפשר לייחס מאה אחוז לחלומות, אבל לימדני רבינו בנושאים שונים, שדבר נכון יש לקבלו, גם אם מצד המקור א"א לידע ברור שזה שליחות משמים. וממילא, דבר זה, שמבואר בשו"ע שהוא איסור חמור עד שגוערין בו, בודאי יש להתייחס לדברים בכל עוז, ונראה כולנו להתחזק בזה מאד בעז"ה, וכבקשת מכרינו הנעלה רבי חזקיהו יוסף בן שרה פייגא שליט"א, לקבל על עצמנו בל"נ "ארבעים יום" שלא לדבר באמצע התפילה וקריאת התורה, ויהיה זה לזכותו לרפואה שלימה במהרה. וגם כל הכלל כולו יזכו עי"ז לכל הברכות שבתורה, ונזכה שיקויים בנו והסירותי מחלה מקרבך, אמן.