מאת: מענדי
בימים האחרונים הטלפון שלי עבד שעות נוספות, מידי כמה דקות התקבל 'צִינתּוּק' חדש.
כאן קול קורא לקיים מצוות 'ועשית ככל אשר יורוך' שהרי גופי תורה תלויין בהן, ומנגד מתחרהו צועק שה'אחדות' חשובה יותר מהכל.
אז חשבתי שאולי מתאים לפרסם מכתב, שהגיע לתיבת הדואר של 'דרשו' ברחוב הקבלן 45 ירושלים. כדלהלן:
שלום רב,
שמי רבקה *****. אלמנתו של הרב יעקב ***** ז"ל. שהיה נבחן אצלכם קבוע בארגון.
בעלי נפטר בשנת תשע"ט לפני חמש שנים.
רציתי לשתף אתכם בנקודה שמרגשת אותי כל פעם מחדש.
מאז שבעלי – יעקב, הלך לעולמו אני מקבלת מידי פעם שיחות טלפון מכל מיני מקומות שמחפשים את יעקב.
לפעמים מתקשרים מהבנק, ולפעמים מחברה סלולרית שמציעה שיעבור לחברה שלהם.
בעידן ה'קורונה' אפילו קיבלתי שיחת טלפון מקופת החולים שביקשו להודיע שיעקב יצא חיובי לקורונה, כשהבהרתי בעדינות שיעקב אינו איתנו, נבוכו ומלמלו משהו שיבדקו את זה שוב…
בדרך כלל השיחה נראית בערך כך:
"שלום מדברים מחברה פלונית, אפשר את יעקב?"
זאת אשתו, רבקה. במה אפשר לעזור לכם?
"אנחנו צריכים לדבר עם יעקב, הוא יכול לגשת?"
לצערי יעקב כבר אינו איתנו, מנוחתו עדן.
ואז מגיע ההלם, מבוכה רגעית, ואז: "מצטערים לשמוע, המשך יום נעים שיהיה לכם".
זה פחות או יותר הדו שיח בדרך כלל. לפעמים יש כאלו עקשנים שלא מבינים ורוצים לדבר דווקא אתו, להם אני עונה שגם אני מאד רוצה לדבר אתו ואם הם מצליחים להשיג אותו אז שיגידו לו שיחזור אלי…
בפרט אם מדובר כשאני פונה לרשויות לבקש משהו, או אז אני צריכה להוכיח באותות ובמופתים ובאין סוף טפסים שאכן הוא איננו. עד שאני לא אביא צו ירושה, תעודת פטירה, תעודת קבורה, ועוד כהנה וכהנה, מבחינתם הוא יישאר בחזקת חי וקיים עד שלא תוכח אשמתו שאכן נפטר.
אבל לא זו הנקודה שרציתי לספר, זה רק בדרך אגב.
העניין הוא, שבדרך כלל כשמגיעים השיחות האלו שמחפשים את יעקב ז"ל, בכל פעם כשאני מנתקת את הטלפון אני שוב מקבלת צביטה בלב שמזכירה לי שבעלי היקר איננו.
כמה שאני מנסה להדחיק את זה ולהסביר לעצמי שזה סתם שיחה סתמית של פקידה שאינה יודעת מהחיים שלה, בכל זאת זה כואב לי כל פעם מחדש.
אבל לא כן הוא כשאני מקבלת את השיחה החודשית האוטומטית מהמערכת הממוחשבת של ארגון 'דרשו' שבאה להזכיר ליעקב שהחודש עדיין לא נבחן את המבחן החודשי הקבוע.
האמת שיצרו איתי קשר מהמשרד מיד אחרי הפטירה (ואף שלחו לי מענק), אבל אני ביקשתי במיוחד שלא ינתקו את המספר שלנו מהמערכת. אני לא מוותרת על השיחה הזו.
כי בשיחה הזאת כל חודש ליבי מתרונן מחדש, כשאני נזכרת במקום המרכזי שהלימודים של 'דרשו' תפסו בחייו של יעקב ז"ל.
איך היה יושב שעות רבות בימי שישי ומוצאי שבת ולומד ומתכונן למבחנים. ואיך הוא חזר אחרי המבחנים כולו מאושר עם סיפוק של 'זורע וקוצר'.
כמובן לא אשכח בחיים את אירועי הסיומים על הש"ס והמשנה ברורה שנחגגו ברוב פאר ואליהם גם אני הוזמנתי.
יעקב זכה לסיים לפחות פעם אחת את כל הש"ס ואת כל המשנה ברורה במסגרת הלימודים של הארגון החשוב שלכם.
אני כותבת בדמעות, ויהיו הדברים לעילוי נשמתו של יעקב ז"ל, יהי רצון שתמשיכו בזיכוי הרבים הגדול שאתם עושים. ותפיצו עוד הרבה תורה ויהדות בכל העולם.
אני אמשיך לחכות כל חודש לשיחת הטלפון ממכם שתזכיר לי שיעקב הגיע לישיבה של מעלה, מלא וגדוש בתורה ומעשים טובים, ובוודאי הוא עכשיו יושב בגן עדן ונהנה מזיו השכינה וממשיך להיבחן שם על כל מה שלמד…
מודה לכם מעומק לב, רבקה.