הרב מרדכי הלוי שוורצבורד
מורה הוראה 'נאות שמחה' מודיעין עילית
דף מז.
סימן שלם הוקדש בשו"ע או"ח סי' נ', על מצוות אמירת פרק "איזהו מקומן" בשחרית, וכתב השו"ע הטעם, כדי ללמוד בכל יום מקרא ומשנה וגמרא, לכן תקנו לומר פרשת התמיד ומשנת "איזהו מקומן" וברייתא דרבי ישמעאל.
כתב ה'רוקח' שבפרק "איזהו מקומן" יש שמונה משניות, כנגד שמונה פסוקים שבפרשת התמיד בתורה. עוד כתב הבית יוסף בשם הרא"ה, שבפרק זה אין בו מחלוקת והוא משנה ברורה למשה מסיני. ומעלת אמירת הקרבנות, שכל העוסק בהם כאילו הקריב קרבן, ומבואר בטור וברבנו בחיי פרשת צו, שתקנת אמירת "איזהו מקומן" כדי לקיים את הקרבנות ע"י העסק בהם [ועי' פרישה וצ"ע].
מעלת העסק בתורת הקרבנות בהבנת הלימוד
בספר אבודרהם כתב, שהטעם שתקנו ללמוד פרק "איזהו מקומן", כיון שעוסק בענייני הקרבנות, וכל האומרו בכוונת הלב כאילו הקריב קרבן. נראה מדבריו שצריך להבין מה שאומר, ואח"כ כתב שם ביאור רהוט לכל פרק "איזהו מקומן", מומלץ לכל לומדי הדף היומי, ללמוד מדבריו את יסודות הפרק בשפה ברורה ומבוארת, הרי דעתו שכדי שהאמירה תחשב להקרבה, צריך להבין מה שהוא אומר.
אכן בשו"ת מהרי"ל החדשות (סי' מ"ב ב'), דן על נשים איך מברכות ברכות התורה, הרי אינן חייבות בלימוד התורה, וכתב שצריכות לומר פרשת הקרבנות, ושמא גם את המשניות של "איזהו מקומן", ואף שאינן מבינות בכל זאת נחשב להן כאילו הקריבו, ונסתייע מהגמרא בע"ז דף יט. שכתוב שיגרוס אדם את הש"ס גם כשאינו מבין. ופשוט שאיש חייב לברך ברכות התורה, גם כשאינו מבין קריאתו וגריסתו, מבואר מדבריו שגם כשאינו מבין, יש לו מצוות תלמוד תורה וגם נחשב כאילו הקריב.
להלכה:
המשנ"ב (סי' נ') כתב בשם ה'מגן אברהם' שקריאת פרק "איזהו מקומן" נחשב לימוד רק אם מבין אותו, אבל מי שאינו מבין צריך ללמוד ולהבין, שאם לא כן אינו נחשב ללימוד. וכן כתב בסי' א' בביאור הלכה בשם השל"ה הקדוש, שיש ללמוד היטב ענייני הקרבנות כדי שהאמירה תחשב לו כאילו הקריב.
מבואר להלכה שחייבים להבין גם כדי שיחשב ללימוד, וגם כדי שיחשב כהקרבה, ויש לעיין מדברי המהרי"ל.
זכות היא לנו לעסוק בפרק "איזהו מקומן" ולהבינו על בוריו, ואז תֵרַצֶה אמירתנו לפני השי"ת כעולה וכקרבן, ובודאי ע"י העסק בענייני הקרבנות, נזכה לקרוב הגאולה במהרה בימינו אמן!