מאת: הרב צבי גטקר
ת"ר נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ.
רש"י: מבחוץ – משום פרסומי ניסא.
הדלקת נרות חנוכה הוא כמובן לפירסומי ניסא. ואם נשאל את עצמינו וכי יש ילד בשכונתנו שעדיין לא שמע על נס החנוכה, מהו העניין "לפרסם" שוב בכל שנה ושנה.
גם בקריאת מגילת אסתר מצאנו שיש ענין לקוראה בציבור גדול כמה שיותר – משום פרסומי ניסא.
וכי יש מישהו שלא זוכר את נס ההצלה של המגילה?, וגם מי שלא זוכר, הלא אתמול בלילה כבר קרא את המגילה, מה פרסומי ניסא יש בקריאת המגילה ביום הפורים בציבור גדול?.
כמו"כ הגמרא בפסחים אומרת כי בשתיית ארבע כוסות כנגד ארבעה לשונות של גאולה בליל הסדר, מקיימים 'פרסומי ניסא', הדבר ממש צריך ביאור מהו הפרסום שיש בשתיית ארבע כוסות לבד על יד השולחן.
כמובן אנחנו מבינים שפרסומי ניסא אין הכוונה לשלטי חוצות, לפרסומת במובן שאנחנו מבינים, אלא פרסומי ניסא, הוא התחושה, וההדגשה, כי ההודאה על הנס צריכה שתבוא בפרסום.
יש שאדם מודה לה' בתפילתו האישית, לבדו, ויש ניסים שעליו להודות עליהם ברבים, ובפרט ברכת הגומל, ומקרבן התודה שעיקרם הוא ברבים.
אני חייב להגיד לכולכם, אומר הניצול במסיבה
מדוע יש לפרסם, מדוע לעשות ברבים?, משום שהתחושה, תחושת ההודאה ממלאת את כל כולו של בעל הנס, והוא חש חובה לקיים את ההודאה ברבים.
"אני חייב להגיד לכולכם, אומר הניצול במסיבה, אתם לא מבינים מה היה קורה לולי ששמוליק בדיוק הגיע.."
זאת היא תחושת הודאה פורצת, ואי"א לעשות אותה ביחידות, אני כ"כ שמח ומודה לה', שאני לא מסוגל לעשות את זה בבית לבד, אני יוצא החוצה, וברבים, מודה לה' על הנס.
פרסומי ניסא אינה המצווה לפרסם – להפיץ את דבר הנס, אלא התחושה של מחויבות לפרסם ולהודות ברבים, להוציא מתוכי, לפרסם מליבי את התחושה של הצלת הנס.
וכך הדבר הוא בד' כוסות, כי שתיית כוס שנאמרה עליה ההגדה על הנס, היא בעצם הוצאת ההודאה מקרבי אל החוץ, פרסום הוא לא הפצת והודעת הסיפור, אלא ההוצאה מקרבי אל החוץ.
וזוהי שליחותו המרכזית של היהודי בעולם להודות ולהלל ברבים את ה', כפי שנלמד מאין ספור פסוקים בתהילים. 'אודה ה' מאוד בפי, ובתוך רבים אהללנו.
כי החיים בתחושה כזו הם הם הפרסום הנכון, המפיץ האמיתי של אור האמונה והתורה בעולם.
לפני כעשרים שנה, בכנס של ארגון העוסק בקירוב, עלה בחור שחזר בתשובה, ואמר בזו הלשון: רבותי, כל אחד מכם יכול להחזיר בתשובה!, ולא, אינני מתכוון דווקא לעשות פעילות קירוב, אני מתכוון, תלכו ברחוב עם פנים שמחות ומאושרות.
עד לחזרתי בתשובה, סיפר, הייתי בטוח שהחרדים הם סוג של אנשי דת קשוחי מבט וחסרי רגש, וזה חבל, כי אם הייתי יודע שלחיות כיהודי אמיתי זה הכי כיף ומשמח בעולם, כמו שאני יודע כעת, הייתי חוסך מעצמי שנות סבל של חיי חילוניות..
אני מתחנן בפניכם, תלכו ברחוב, בפרט כאשר אתם באזור לא חרדי, תלכו בפנים מאושרות, תקדימו שלום למוכר בחנות, תצעדו כשחיוך תלוי בזווית פיכם. כך תצילו את אחיכם בית ישראל.
כמה הדברים נוקבים ומחייבים.
ובמבט נוסף, אין אנו צריכים את זה דווקא לרחוקים, אנו חייבים את זה לעצמנו, עלינו, על בנינו ועל דורותינו, משפיעה מאוד תחושת האושר, אין משהו שיגרום לנו לעשות עוד ועוד מצוות כמו תחושת אושר ושמחה, רק הסיפוק הגדול גורם לנו לדבוק במעשינו.
אם נתבונן בעצמנו, כמה מאושרים אנחנו, וכדברי אליהו הנביא זכור לטוב, אשר אנחנו אומרים אותם כל בוקר: 'אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו ומה יפה ירושתנו'.
אי, אשרינו!, כמה היינו אנחנו דבקים יותר בתורה ובמצווה. שהרי מי לא רוצה להמשיך לחיות חיים נעימים?. זהו פרסום היהדות והנס בקרבנו.
מראה פני הח"ח בכל עת היה כשל אדם שהשיג עוד משאלה
הגאון רבי מאיר גריינימן שליט"א מספר כי שמע מאדם גדול שאמר לו כי מראה פני הח"ח בכל עת היה כשל אדם שהשיג עוד משאלה, 'ממש כאילו הוא אוסף מטבעות מהרצפה ומכניס לכיסו', כך היתה התחושה על יד הח"ח בעת עשייתו כל מצוה שהיא. זהו סוד הגדלות. וזוהי הדרך אליה.
אין צורך לחוש זאת, אין יהודי שלא מרגיש רגשות אושר במצוה ותורה.
רק מה, אנחנו לא מייחצנים את זה מספיק..
הגאון רבי עופר היימן שליט"א, מצטט כי שגורה בפיו של הגאון רבי שמשון פינקוס זצ"ל היתה ההתפעלות מכך שבכל הרצאה לאחינו הטועים, כאשר מוזכר פסוק או דבר תורה, פניהם היבשות מפיקות אור של הנאה, בעת עשיית מצוה ראשונה של תפילין או ציצית, ניכר כי הם שמחים.
כי זוהי שמחת החיים, ואושר האדם עלי אדמות.
רק מה, אנחנו לא מייחצנים את זה מספיק..
ראו נא בפרשת השבוע את יוסף הצדיק, הוא חטוף בידי הישמעאלים, נמכר לעבד אצל שר הטבחים.
אבל הוא, הוא 'איש מצליח'. איך יתכן אדם במצב כזה, אסיר במנהרות הבור של שר הטבחים, והוא 'מוצלח'?!
וכולם גם יודעים ושומעים ממנו בגלל מה זה כך, 'וכל אשר הוא עושה, ה' מצליח'.
כל דבר הוא ואמר בשמחה: אה, ב"ה הצלחתי, הודו לה' כי טוב אשר ברחמיו בצעתי את המלאכה על הצד היותר טוב.
ולכן הוא שרד, ושרד בהצלחות, כי מי שהוא כולו הודייה, הוא מייחצן ומפרסם לעצמו את החלקים הטובים והמאושרים שיש בידו, מצליח בכל מצב.
זוהי הפצת יהדות לקרובים ולרחוקים בפשטות, בקלות, ובאמת.
וזהו פרסומי ניסא.
(לתגובות והארות [email protected])