סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: מעשה שהיה בשנת תשע"ד בערב חג השבועות, בבחור ממשפחה ידועה בניו יורק שהגיע זה מכבר לפרק האיש מקדש אך עדיין לא זכה לקיימו בפועל, ובאחד הימים דיברו בו נכבדות עם משפחה הדרה במונטריאול שבקנדה.
נסע הבחור יחד עם ההורים למונטריאול – נסיעה שארכה כשש שעות לערך, ברכבו של אברך הדר בוויליאמסבורג, אך לדאבון לבם לא יצא מאומה מכל השידוך הזה והם חזרו לביתם בפחי נפש.
במשך כל הדרך חזרה התאוננו ההורים על מר גורלם ועל שכך אירע להם… ומאידך היה בנם הבחור מחזקם בדברי עידוד באמונה ובטחון כי הכל משמים ממעל, ובעזהשי"ת נמצא שידוך הרבה יותר טוב, וכל הנסיעה לשם היתה כדי שתצא מכך טובה עבורם, שהרי כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד.
והנה כעבור ימים אחדים בא אותו בחור בברית האירוסין בשעה טובה ומוצלחת, ונלקח לחתן אצל… אותו אברך אשר הסיעם ברכבו למונטריאול הלוך וחזור!
מה אירע? אברך זה שמע את שיחת ההורים עם בנם בחוזרם לביתם, וכראותו את חוזק נפשו של הבחור באמונה עזה ותמימה – שלא נשבר לבו בקרבו, ולא זו בלבד אלא שהוא תקיף באמונתו ב'טופח על מנת להטפיח', עד שחיזק את הוריו בעוז ותעצומות – על כן מיד בהגיעו לביתו שלח שדכן שידבר בו נכבדות עבור בתו, ואכן תוך כמה ימים נגמר הדבר בכי טוב.
ללמדך כמה סיבב הקב"ה כדי להביא את השידוך האמיתי לידי גמר, שישא הבחור חן וחסד לפני אותו אברך. ונמצא שדווקא מתוך הקושי צמחה ישועתו.
(באר הפרשה חיי שרה תש"פ)