כי אני ד' רופאיך..
הנה יש הרבה הוראות מרבנו שליט"א בענייני חולים רח"ל, ומילתא דשכיחא אצל רבנו שמבטל חששות שונים של רופאים ומורה לנהוג אחרת, אך כמובן א"א ללמוד ממקרה למקרה, כי יש שהתשובה ניתנה במיוחד לשואל זה, ובסייעתא דשמיא המיוחדת שיש לגדולי ישראל שעצתם כדבר האלוקים. וכפי ששמענו מאברך א' שהיתה לו בעיה רפואית מורכבת והלך לשאול את הגאון הגדול רבי יעקב אדלשטיין שליט"א, ואמר לו הגר"י שילך לשאול את רבנו, אבל יתבונן היטב בתשובה אם רבנו עונה מיד או אם דן ומתלבט, כיון שדבר ה' בפי רבנו, ואפשר ללמוד לפי צורת התשובה את מצבו, [וכעין דברי המש' בברכות (כח, ב) אם שגורה תפילתו בפיו וכו'] וע"כ הבאנו בעיקר, דברים כללים כפי שיכיל הגליון.
התפילה דחייה זמנית
אמר רבנו: באמת אם בן אדם מסתכל הוא יכול לראות השגחה על כל רגע ורגע, אבל לא רוצים לראות, בן אדם קצת חולה, מה הוא עושה, לוקח תרופות, ואמנם הוא אומר כי לא התרופות עוזרות רק הקב"ה עוזר, אך האמת אינו כן אלא הוא מאמין בתרופות, הוא עושה כל כך הרבה השתדלויות בשביל התרופות, בן אדם חושב שהעיקר זה תרופה, אמנם צריך לקחת תרופה אבל לא לחשוב שזה העיקר, מה מועיל התרופה, הקב"ה עשה צער לבן אדם כדי שיעשה תשובה, אם לא יעשה תשובה מה יועל אלף תרופות, וכי הקב"ה רוצה שיקח תרופות, הסמ"ק (עי' מצו' ט) כותב על מה שכתוב 'וערפכם לא תקשו עוד' כי אדם שיש לו צרה והוא לא עושה תשובה, עובר על עבירה של ו'ערפכם לא תקשו עוד', לאו דאורייתא! מי מתעורר על זה, כשאדם חולה הוא רץ לרופא, אבל תשובה זה כבר לא במחשבה שלו, והרי מה יעזור הרופא, הרי רוצים משמים לעורר אותו שיעשה תשובה ומה יועיל הרופא, אמנם צריך ללכת לרופא כי אנחנו לא במדרגה כזו, אבל העיקר זה לא זה.
במחלה הידועה רח"ל, רואים כי בהרבה מקרים גם כשמנתחים ומוציאים את המחלה ממקום אחד, לאחר זמן חוזר רח"ל במקום אחר, וכך הלאה אם מנקים במקום זה, חוזר ח"ו במקום אחר, ורבים לא יוצאים מזה רח"ל, והסיבה היא פשוטה, כי מה הסיבה שהוא חולה, חטאים, ובשביל חטאים יש רק תשובה אחת, תשובה, ותשובה זה לא ניתוח, וניתוח זה לא תשובה, ואם כן מה יועיל הניתוח. ומה שצריך לקחת תרופות, זה רק כדי שלא יהיה ניכר שקרה כאן נס, כי אם כשיחזור בתשובה מיד יתרפא בלי כלום, זה ייראה נס, אבל העיקר הוא התשובה, רק שצריך לעשות משהו להסתיר את הנס, אבל לא האופטלגין וכדו' מרפא.
וזה באמת קושיה, מה רוצה הקב"ה, הקב"ה עושה לאחד שיכאב לו הראש, מה רוצה הקב"ה, האם שיאכל אופטלגין, מה איכפת לו אם הוא אוכל לחם, אך התירוץ הוא הקב"ה רוצה שתחזור בתשובה, ומה אתה הולך ולוקח אופטלגין. אלא מה, הקב"ה רוצה שתעשה שתובה, רק כדי שלא יהיה נס תקח גם אופטלגין, ואצל אנשים נראה שזה נס, אבל באת זה לא נס כי העיקר זה תשובה.
ומה התועלת, עושים טיפול פה טיפול פה, מה התועלת, הרי אם לא עושים תשובה אמיתית זה לא הולך, ואפילו שישנם אנשים שלא עושים תשובה והם בריאים, זה לא קושיא, ואדרבה כשלא מרחמים ומראים לו מהשמים שצריך לעשות שתובה זה יותר טוב, כי אחרת הוא חי את ימי חייו ואחר כך הולך לישון... ואז או ואבוי לו, וככה אולי הוא יעשה תשובה ויינצל.
וגם תפילה זה לא עיקר המטרה שבגללה נעשה חולה, כדי שיתפלל, אלא התועלת ע"י תפילה משמעותה היא זו, היות והתפלל עושים לו דיחוי, כי גם אחרי שהתפלל הרי העבירה לא נעלמה רק עושים דיחוי, ולפעמים עושים דיחוי לשנה, ולפעמים לכמה שנים, ולפעמים רק לכמה ימים, הכל דיחויים שונים, אבל זה רק דיחוי, והעיקר הוא לחזור בתשובה, וכך יינצל. (קובץ אסותא עמ' לט – ס' ביקור חולים עמ' 145)
כמה חולים היו נושעים, אם היו מתפללים קצת יותר
הוסיף רבנו ואמר: לאחרונה מתרבים ומתרבים כל מיני מחלות בדם, ומוצאים כל יום מחלה חדשה, פעם היו כולם מתחתנים עם קרובים, והיום פוחדים מאד להתחתן עם קרובים, כנראה כי ככל שהזכויות הם פחות יש יותר את הדברים האלו, וכשהיו הזכויות יותר לא היו כל הצרות האלה, יש פחות זכויות, נתמעטו זכרויות, אדם כשמתחזק באיזה מצוה הוא מכריע את כל העולם לכף זכות, כמבואר בגמ' בקידושים (מ,ב) יוצא שכל אדם אם הוא מתחזק שייך שחמישים איש אינם מתים בגלל זה, ואם עושה עבירה ממילא עוד אנשים נהיים חולים, וכל מיני דברים.
את זה לא יודעים שיש כזה חשבון, מה שיותר מתחזקים במצוות תורה ומעשים טובים, זה מגן יותר על העולם, חוץ ממה שמגן על האדם עצמו זה מגן על כל העולם, על כל היהודים.
שייך שאלפי איש היו ניצולים אם היו לומדים מעט יותר, כמו כן בזמן שאדם עומד בתפילה, [וכן בכל המצוות אלא דבתפילה יותר עלול להתרגש אם אך ישים לב] יהיה נדמה בעיניו דכל העולם עומד ומצפה עליו, דבלי זה יחסר לעולם או או מזון או מים וכל מיני דברים והוא צריך לפרנס את כולם דבמעשיו הוא משפיע ומכריע בזה כל העולם לכף הזכות, וע"י זה שיותר יכוין ותצא תפילה יותר מעומקא דלבא, יותר יוכרע העולם לחסד על ידי שיושפע שפע בכל הבריאה כולה לחסד ואם הוא מתפלל יותר חזק, מתרוממת מזה כל הבריאה, כי יש השפעה לכל משהו משהו שהוא מתפלל יותר בכוונה.
וצריך לדעת כי מה שהגמרא אומרת כל העולם חציו זכאי וכו' עשה מצוה אחת הכריע את כל העולם, גם אם אינו חציו, מכל מקום מה שיותר זכות יותר טוב, ומה שיש יותר זכויות יותר טוב נמצא ממילא דבכל פעם כשהאדם עושה מצוה או מקבל על עצמו איזה דבר טוב זה משפיע על הבריאה, ומי יודע כמה חולים היו נושעים אם היו מתפללים קצת יותר, ולאו דוקא כשמתפללים עליהם, אלא בכל חיזוק. (קובץ אסותא עמ' מ-סי' ביקור חולים עמ' 150, וע"ע בימלא פי תהלתך עניני תפילה עמ' י')
תפילות של פעם
אמר רבנו שליט"א: בכל עיירה היה פעם רופא שהיה דומה יותר לסנדלר מאשר לרופא, בקושי ידע לחבוש תחבושות, האם כל בני העיירה מתו שלא כדרכם, אלא שפעם ידעו שאם אדם נהיה חולה, דבר ראשון מדברים עם מי שעשה אותו חולה עם הקב"ה קודם אומרים תהילים, האמא היתה אומרת תהילים בדמעות ורק לאחר מכן היתה לוקחת את הילד לרופא. (טובך יביעו ח"א עמ' ל"ד)
י"ג עיקרים
שח רבי יצחק לווינשטיין ז"ל: באחד הימים קיבלתי טלפון מארצות הברית, שמבקשים שרבנו יברך את אהרן בן הדסה – שזה ילד בן 12 שעבר תאונת דרכים קשה ביותר, הרופאים אמרו שאין שום סיכוי, אבל ההורים שלו התמסרו אליו, וגם הוציאו לצדקה מאות אלפי דולרים, והילד הזה שב להכרה אבל לא יכול ללכת, הרגלים שלו רח"ל התרסקו, ולכאורה אין מה לעשות. ומבקשים שרבנו יאמר לו כמה דברי חיזוק. רבנו הכיר את הסיפור, וכתב מכתב לילד הזה, אבל כעת מבקשים שיאמרו לו דבר חיזוק נוסף.
הוא הוציא סידור מהארון ושואל: יצחק, אתה יודע את הי"ג עיקרים של הרמב"ם – אני מאמין – בעל פה? השבתי לו שאני לא יודע בעל פה. אמר לי רבנו כמה חבל, איך אתה לא יודע את זה בעל פה, עם ז ה אני חי כל ימי, עם זה היהודים עברו את המחנות, עברו את נבוכדנצאר, ואת פרעה, ואת המן... תגיד לילד הזה, החיזוק הכי גדול שיום יום הוא יאמר את זה, וכמה שיכול גם לחשוב את זה, וגם עם אבא שלו שיושב לידו כבר חצי שנה, שיסביר לו מה זה הי"ג עיקרים, לדעת שהבורא הוא ממציא הכל. וכמה שהילד יותר יתחזק בזה, אני לא יכול להבטיח, אבל ודאי שהוא יהיה יותר בריא, ולחתונה שלו אני אשלח מכתב ברכה. (יצחק ירנן עמ' 194)
לא לפרסם החולי
הגיע פעם חולה אחד לרבנו וסיפר שהוא צריך לנסוע לטיפולים בחו"ל, ואף אחד מהכולל לא יודע על מחלתו, האם כדאי לספר להם שיתפללו עליו. אמר לו רבנו אם אברכים אוהבים אותו ויתפללו עליו באמת ובכונה גדולה כדאי לספר, ואם לאו עדיף לא לספר כי מובא בחת"ס (נדרים מ.) שהענין להתפלל ליד החולה, הוא שעי"ז לא מזכיר את שמו, כי להזכיר שם חולה הוא מעורר דינים, ולכן אם סתם יפרסמו שהוא חולה, ולא יתפללו כמו שצריך ורק יזכירו את שמו זה ח"ו יגרום דינים לכן עדיף לא לספר. וכן נוהג רבנו שמגיע אליו החולה בעצמו לבקש ברכה, אומר שלא יגיד את השם, רק מבר אותו בפניו. (כתבי תלמידים בשם אחיו של בעל המעשה)
להיזהר מבעל גאוה
שח הגאון הגדול רבי דב יפה שליט"א: יהודי שהוצרך לעבור ניתוח מסובך התלבט בין שני רופאים האחד בעל יכולת מקצועי מעולה אך גאוותו נודפת למרחוק בעוד שהשני נופל מהראשון מבחינה מקצועית אך נחשב לבעל מידות טובות. כשהביאו את השאלה לפני הגאון ר' אהרן לייב שטיינמן שליט"א הכריע שלא לקחת את הרופא שנחשב גדול יותר מהנימוק של בעל גאווה נמאר בגמ' סוטה ה' אין איני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת וא"כ הקב"ה לא נמצא עם המנתח בשעת הניתוח על מנת להעניק לו סייעתא דשמיא שכה נחוצה להצלחת הניתוח. (לעבדך באמת ח"א עי' רי"א)