היום נלמד: ברכה על מאכל נוסף
יום רביעי כ"ד באדר תשע"ז
בֵּרכת 'שהכל' על מאכל ואתה חפץ במאכל נוסף שברכתו 'שהכל' - האם תצטרך לברך עליו?
לכתחילה צריך שתהא דעתו של אדם בשעת ברכה על כל מאכל שרוצה לפטור בברכתו. ובדיעבד, אם בֵּרך על מאכל ואכלוֹ, וחפץ לאכול מאכל נוסף הזהה לראשון, כגון שאכל תפוח וחפץ בתפוח נוסף - אינו צריך לברך שנית, כיון שטבעו של אדם להמשך לאכילה נוספת מאותו מאכל ונחשב שהיתה דעתו לכך בשעת הברכה. ואם חפץ לאכול מאכל נוסף שאינו זהה לראשון - אם היה בדעתו לאוכלו כבר בטרם שסיים את אכילת הראשון, אינו צריך לברך שנית; ויש אומרים שאם 'קבע עצמו' לאכילת סוג מאכל מסוים וחפץ במאכל נוסף מאותו הסוג, וכגון שאוכל 'סעודת פירות' וחפץ לאכול פרי אחר שלא היה לפניו, אינו צריך לברך עליו אף אם סיים את אכילת הראשון. וראה להלן בנוגע למאכל נוסף מסוג שונה לחלוטין; וראה עוד שו"ע ריא, ה, ומשנ"ב וביה"ל שם בנוגע למקרה בו המאכל הנוסף חשוב יותר מהראשון. [שו"ע ה, ומשנ"ב כ ו־כב; ביאורים ומוספים דרשו, 43 ו־46].
בֵּרכת 'שהכל' על מאכל ואתה חפץ לשתות - האם תצטרך לברך על המשקה?
מי שבֵּרך על מאכל, וחפץ לשתות משקה - אם בשעה שבֵּרך על המאכל היה בדעתו לשתותו, אינו צריך לברך. ואם המשקה היה מונח לפניו בשעת הברכה על המאכל וידוע לו כי הוא מונח לפניו, או שרגיל בכך, דהיינו כגון שאכל דג ומנהגו תמיד לשתות מים לאחר אכילת דג - נחשב הדבר שהיה בדעתו לשתותו. ויש מפוסקי זמננו שהורה כי מאכל אשר מטרתו שונה לחלוטין מהמאכל הראשון, דינו כמשקה; והיינו שאם אכל מאכל המשמש כמזון עיקרי, כגון בשר ודגים, וחפץ לאכול מאכל המשמש כממתק או כקינוח, כגון סוכריה או גלידה; או להיפך - אם לא היתה דעתו לכך בשעת הברכה, צריך לברך שנית. ומי שהיה בדעתו במפורש בשעת הברכה שלא לאכול מעבר למאכל שמברך עליו, או שלאחר אכילתו גמר בדעתו שלא לאכול עוד - צריך לברך שנית על מאכל מכל סוג שהוא, כלומר, אף מאכל הזהה למאכל הראשון. [שו"ע ה, ומשנ"ב כ-כא; ביאורים ומוספים דרשו, 43, 44 ו־48]
האם ראוי לברך על מאכל שאתה מחזיק במזלג?
בכל ברכה שלפני קיום מצוה או הנאה - דהיינו אכילה, שתייה וריח - צריך להחזיק בידו את הדבר שמברך עליו, הן משום שכך נאמרת הברכה בכוונה ראויה יותר, והן כדי שלא להשתהות בין הברכה לקיום המצוה או להנאה. ויש להחזיק את הדבר ביד ימין, החשובה יותר; ו'אִטֵּר יָד', דהיינו שעושה רוב מלאכתו רק ביד שמאל, יחזיקנו בידו השמאלית, הנחשבת לגביו כיָמין. וניתן להחזיק את הדבר שמברך עליו באמצעות כלי כלשהו; אך על פי הקבלה אין להחזיק מאכל שמברך עליו באמצעות סכין התחובה בו; ויש שכתב שהוא הדין למזלג ממתכת התחוב במאכל. ומי שאין בידו כוס ונאלץ לשתות ישירות מהברז - יש שכתב כי ראוי שיפתח תחילה את הברז. ובדיעבד, אף אם המאכל אינו בידו, אלא מונח בחדר אחר, אם ודאי הדבר שיביאוהו לפניו, אינו צריך לשוב ולברך. [שו"ע ד-ה, ומשנ"ב יז-יט; ביאורים ומוספים דרשו, 37, 38 ו־40].