שח הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: סיפר לי מחנך גדול אחד, שבתחילת דרכו ב'ישיבה קטנה' שילחו המשגיח חוצה מכותלי הישיבה כמה פעמים על דברים של מה בכך [אף שהיה בחור כהלכה, אך גבר רצון המשגיח להטיל מורא (משמעת) על כל בני הישיבה].
באחת הפעמים בהם נשתלח חוצה התחבר אליו בחור מבוגר ממנו – שלא קנה מספיק יראת שמים, והוליכו למקומות מפוקפקים ברצותו 'לחנך' את המשגיח – שישמע מה מעשיו של הבחור הצעיר בעת שהותו בחוץ ושוב לא ישוב על מעשי השילוח…
הבחור לא ידע להשית עצות בנפשו, כי מצד אחד היה מלא וגדוש ביר"ש, אך לאידך לא היו לו עוז ותעצומות לסרב ל'גדול'… אך אז הקרה ה' לפניהם שיכנסו לגינה בחצר אחד הבתים, ומשמים נשלח אליו 'מלאך' להצילו מרדת שחת ה"י.
כאשר ניגש אליהם האיש הממונה על הגינה (גנן) ושאלם למעשיהם כאן, וסיפרו לו כל הקורות עימם, החל הלה לגולל בפניהם קורות חייו, שלפני ה'מלחמה ' היה הוא בעצמו בחור ואברך חסידי – ירא ושלם, אלא שבצוק העיתים בשנות המלחמה הנוראה ירד מהדרך רח"ל, ולמד 'הלכות גננות' על בוריים, והראה להם את כל נפלאות הגינה וסדר עבודתו – "כאן הנני גוזם, שם אנכש ובמקום פלוני אעדור…
"אבל" – הראה להם באצבע על מקום מסויים – "שם לא אגע ולא אתקרב, כידוע שאחרי הזריעה נרקבים הגרעינים ורק לאחמ"כ הם מתחילים לצמוח ולאיתעביד לאילנא רברבא, ואלו הגרעינים דשם רקובים המה ובדרכם לצמוח ולגדול, ואסור בתכלית האיסור לנגוע בהם עתה, כי בזו השעה כל נגיעה מסוכנת לקלקלם ולכלותם…
"אף אתם כיוצא בזה" – אמר להם – "שלחו אתכם מבין כותלי הישיבה, הרי בשעה זו ובמצב זה הנכם דומים לאותם גרעינים רקובים – שדייקא מתוך ריקבון זה הם עומדים לצמוח, אף אתם היזהרו והישמרו מכל 'נגיעה' וכל שינוי, כי כל שינוי מסוכן להוריד אתכם לבאר שחת עד שלא תהא לכם תקומה… שמעו לעצתי, חזרו לישיבה". הבחור שב לישיבה עלה ונתעלה עד רום המעלה, וכהיום הנו ת"ח גדול, ירא שמים מרבים ומחנך בחסד עליון…
אף לנו ייאמר, כל עת ריקבון – ניסיון וקושי אינו אלא דרך לצמיחה ועליה, וביתר שאת יזהר ויישמר מכל דבר קטון כגדול המסוכן להפילו אפיים ארצה, שלא לגעת ולא לזוז כמלא נימא מהנהגתו בזמנים טובים.
(באר הפרשה)