נזיר דף סד
מדוע עשה מרן הגרי"ש אלישיב סיום בערב פסח אף שלא היה בכור?
בעושה פסח
בתקופה שהסכים הגרי"ש אלישיב זצ"ל להוסיף "קבלת קהל" קצרה נוספת סמוך לתפלת מנחה בצהרים שוחחו עמו על חשיבות מדת החסד. וכך אמר: "תורה הולכת יחד עם חסד!
מי שאינו עוסק בחסד, עמוד התורה שלו שבור, ואינו שלם!" ונשאל הגרי"ש: אימתי עוסק הוא בעשיית חסד? הלא אינו מנהל גמ"ח וכדומה?
והשיב: "לסגור את הגמרא ולשמוע אנשים פעמיים ביום – זה חסד!
הענין של קבלת קהל קשה מאד עבורי, כי הדבר מוציא אותי מהלימוד בכך שצריך להכנס לעניניהם ולרכז המוח בדבריהם".
בכל ערב פסח בשעת בוקר אחר התפלה ב"תפארת בחורים" התקבצו כל הבכורות שבין המתפללים עם כל הציבור להאזין ל"סיום מסכת" שערך הגרי"ש.
הגרי"ש לא היה בכור, שני הוא במשפחה והנולד לפניו נפטר ל"ע בהיותו תינוק…!
ואכן אחד מנכדיו שאל אותו בערב פסח: "מדוע עושה סבא סיום הלא אינו בכור?" ענה הגרי"ש: "מכל מתפללי בית המדרש עולה לי בנקל לעשות סיום מסכת, משום כך נהגתי לעשות סיום, בתור חסד עם המתפללים".
(גדולה שימושה)