נזיר דף מו
כיצד הגיב הגאון רבי שמחה זיסל ברוידא לתירוץ נוסף על קושייתו?
מעשה יחידי
מקרה מאלף אירע לי לפני כשלושים שנה מספר ה'מגיד מישרים' הרה"ג רבי אליעזר טורק שליט"א עם אחד מגדולי מרביצי התורה, הגאון רבי שמחה זיסל ברוידא זצ"ל, ראש ישיבת חברון, כשנפגשתי עימו באקראי בתחנה ברחוב סורוצקין בירושלים, כשהוא ממתין לבוא האוטובוס.
רבי שמחה זיסל היה אז במעלה גיל הגבורות, כשהוא נושא בעברו עשרות שנות הרבצת תורה. לתדהמתי הוא עמד שם יחידי בתחנה כשוה בין שוים, ללא גינוני כבוד, ללא גבאים, ללא נהג צמוד, כפי שהיה ראוי ומצופה לאדם בגילו ובמעמדו. ובפשטנותו האופיינית קיבלני בחיוך לבבי ובסבר פנים יפות במיוחד.
הרהבתי עוז להתקרב אליו, וביקשתי את רשותו להרצות בפניו חידוש כל שהוא. רבי שמחה זיסל נענה ברצון: "אדרבה"! – אמר בחיוך. התחלתי עם קושיא של ה'קובץ שיעורים' במסכת בבא בתרא בענין ניחותא של כלאים, והעלתי הצעה לישבה באמצעות דקדוק לשון הרשב"א במקום. רבי שמחה זיסל הקשיב כל העת בדריכות, ונהרה נשפכה על פניו לשמע הדברים.
בסיום דברי, הגיב רבי שמחה זיסל שבשיעוריו בישיבה הוא כבר עמד על קושיא זו, והצליח בסייעתא דשמיא ליישבה בשני אופנים שונים. אולם הוסיף בהתפעלות: "התירוץ שלך עולה בטיבו על שני התירוצים שתירצתי בזמנו…"
(אוצרותיהם אמלא)