נזיר דף ח
כיצד נמנע הגט ברגע האחרון?
אפילו אלף שנים
מספר הרה"ג רבי צחק זילברשטיין שליט"א הגיעו אלי בני־זוג ששלום הבית שלהם היה בכי־רע, ובעצם הם עמדו כבר להתגרש, והגיעו לביתי ממש כמפלס אחרון. לבעל היו טענות נגד אשתו, על שאינה עושה את הדברים שהיא צריכה לעשות. השניים היו כבר אצל כל בעלי המקצוע האפשריים, וכולם אמרו לבעל שלדעתם הוא לא יצליח לשנות את אשתו, וכיון שכך – אם הדברים הללו מפריעים לו, ׳אין לך ברירה אלא לגרשה׳…
כששמעתי את טענותיו של הבעל, הבנתי מנסיוני שהטענות אינן רציניות, בלשון המעטה, והאשה בעצם אינה אשמה במצב שנוצר בבית. היא־עצמה בכתה בל העת, ואמרה שאינה רוצה להתגרש. פניתי אל הבעל ואמרתי לו: ׳אני מכיר חתן שאחרי אלף שנה מהחתונה שלו, זכר עדיין את הטובות שאשתו עשתה לו, וריחם עליה׳. הבעל היה בטוח שאוזניו הטעו אותו; אלף שנים מאז החתונה? מי זה החתן הזה שחי כל־כך הרבה שנים? אבל אני חזרתי שוב על הדברים, ואמרתי לו שאני מכיר חתן כזה.
עם ישראל הפגין את נאמנות ואתה יודע מי היה החתן הזה? – הקדוש ברוך הוא! שהרי אחרי למעלה מאלף שנים מאז שיצאו ממצרים, אומר הקב״ה לכנסת ישראל, היא ה׳רעיה' שהוא זוכר לה את אהבת כלולותיה. ו׳זכירה׳ זו, ששיגר ה׳ ביד ירמיה הנביא, באה לאחר שהקב״ה רצה להעניש את עם ישראל, כמובא כל זה בפרק ראשון של ספר ירמיה.
הקב״ה מגיע למסקנה שאין ברירה אלא להחריב את ירושלים! והנה רק עוברים לפרק שני של ספר ירמיה, וכבר אומר הקב״ה לירמיה להתנבא את הדברים דלהלן: ׳הלך וקראת באזני ירושלם לאמר, כה אמר ה׳, זכרתי לך חסד נעוריך, אהבת כלולתיך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה. קדש ישראל לה׳, ראשית תבואתה, כל אכליו יאשמו, רעה תבא אליהם׳. עם ישראל, שהפגין את נאמנותו להקב״ה ויצא למדבר ללא כל שאלות, וכשהוא מטופל בילדים קטנים, זכה עתה, והנאמנות הזו הפכה לו לעוגן־הצלה מן הפורענות, ולמקור לנחמה.
אשתך הסכימה לעזוב את עיר־הולדתה פניתי אל הבעל ואמרתי: תגיד לי, הרי כפי שסיפרתי לי בתחילת השיחה, מיד לאחר החתונה הסכימה אשתך לעזוב את עיר־הולדתה ואת בית־הוריה, וללכת להתגורר בעיר שבה אתה נולדת וגדלת. האם אינך מתבייש להשיב לה בצורה כזו, ולא לזכור את הטובות הגדולות שעשתה אתך באותן שנים?
כמה שנים חלפו מאז החתונה שלך?! 20? 30? 40? הרי הקב״ה זכר לכנסת ישראל את הטובה ההיא – גם אחרי אלף שנים!
הוספתי ואמרתי לו, שאם גם לאחר הדברים שהשמעתי באוזניו, יחליט לגרשה, אני מציע לו שבעומדו בתפילה בראש השנה ידלג את הפסוק ׳זכרתי לך חסד נעוריך, כי בעוד שתפקידם של ה׳זכרונות׳ להעלות את זכרוננו לפני השי״ת, הרי במקרה שלך -הפסוק הזה יקטרג עליך, שהרי אתה־עצמך אינך מקיים את הכתוב בפסוק זה. ועל כך מוסבים דברי רש״י על הפסוק ׳עם נבל ולא חכם׳ (דברים, פרק ל״ב פסוק ו׳): ׳ששכחו את העשוי להם׳.
(שמחה בבית)