נדרים דף פח
כיצד ניצל הגראי"ל שטיינמן ע"י קריאת עתון?
המדיר הנאה מחתנו
שח הרה"ג ר' חיים שולביץ של״ט״א: פעם בא אחד לפני מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל בתלונה על חתנו שהוא קצת 'מוזר', עד שאינו יודע מאומה מהנעשה בעולם ונמנע לגמרי מלהציץ בעיתון. השיב לו רבנו בלשון תמוהה: "אני הרי נצלתי בזכות קריאה בעתון"…
לפליאתו, סיפר, שבהגיעו לגיל גיוס ברח לשוויץ עם ידידיו נכדי הגר"ח, ר' משה סולוביצ'יק וגליקסון, וכאשר חלפה מהם סכנת הגיוס החליטו לשוב לביתם בגעגועים נוראים. הם הגיעו לתחנת רכבת עם שלושים בחורים חסידיים, אך ממש רגעים ספורים טרם עלותם לרכבת, חלפו ליד דוכן והוא ראה שם עיתון תלוי למכירה ובו כותרת המדברת על מלחמה העומדת לפרוץ בקרוב.
משראה כך רבינו סירב לעלות לרכבת. כולם לעגו לו, וטענו בלהט שכבר כמה שנים המצב מתגלגל כך, וכותרות אלו מציפות את העתונים דבר יום ביומו. אך הוא נבהל, משום שזו הפעם הראשונה שראה עיתון… ואמר שאם הקב"ה זימן לו לראות את העתון הזה הרי סימנא מילתא. לבסוף רק ר' משה סולוביצ'יק התחסד עמו, והסכים להמתין אתו כמה ימים עד שיירגע. ובזכות זה נותרו שניהם לפליטה מקבוצה בת 30 בחורים.
אותו אדם שבא לשאול אודות חתנו, כאשר שמע את דברי רבנו, נדהם מאד והגיב בפניו: "הרי זו דרגא נוראה של שמירת העינים!" אך רבנו ביטל את דבריו, ובהינף יד אמר: "אח, פשוט לא היה לי זמן, בשנים האלה הייתי במרוץ ימי הנעורים. כמה אפשר להשיג בהם, אין זמן לשום דבר אחר".
(גליון זקניך ויאמרו לך)