ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים (מט א)
נכנס יהודי אל מרן הגראי״ל שטינמן זצוק׳׳ל ושאלתו בפיו:
נוהגים להשאיר בבית ״אמה על אמה״ לא מסויד כ״זכר לחורבן״, ולי יש רעיון: להביא צייר שיצייר באותו מקום את הכותל המערבי ואיך שיהודים מתפללים שם לבנין הבית. זה יהיה ציור צבעוני שיבצע אותו אמן מיוחד המתמחה בציורי-קיר. זה יראה חי! ואפילו יהיה גדול יותר משיעור אמה על אמה. זה יזכיר למי שמסתכל את החורבן הרבה יותר מאשר קטע של אמה על אמה לא מסויד… מה דעת הרב?
נענה מרן הגדאי׳׳ל ואמר: "כל המתאבל על ירושלים – זוכה ורואה בבניינה. כעת נתאר לעצמנו שבית המקדש נבנה וכל אחד רוצה לעלות לראות את ירושלים, את הכהנים בעבודתם ולויים בשירם ובזמרם. כל אחד ואחד בוודאי שירצה לראות מקרוב אה מה שכולנו מתפללים במשך כל שנות הגלות הארוכה! אבל – לא כל אחד יוכל לראות!…"
כאן ציין ואמר מרן הגראי״ל: "אנחנו לא יודעים איך זה יהיה. האם יהיו שומרים שלא יתנו לעלות, או שזה יהיה נס שלא יוכלו לראות – גם אם מסתכלים. אבל בשורה התחתונה לא כולם יוכלו לראות: רק מי שמתאבל על ירושלי ם – רק הוא יזכה לראות בבניינה!
"גם אתה תגיע לשם" – המשיך מרן – "ומה אתה רוצה שהם יגידו לך: 'אדוני, אל תעבור – לך נשלח כבר תמונה!…' תרצה להמשיך והם לא יתנו, כי אתה בעצמך כבר קבעת שמספיק תמונה… צריך לקיים את ההלכה שמופיעה בשולחן ערוך כפשוטה, להשאיר אמה על אמה וכך להיזכר בחורבן".
גיליון ספרו נפלאותיך