נדרים דף ס
מהו דתימא ראש חודש
חכם עדיף מנביא
היתה לי קביעות מספר הרב לורנץ להכנס לרב מבריסק לכל הפחות שלוש פעמים בשבוע. באחת מן הפעמים שנכנסתי אליו, ראיתי על פניו הבעת דאגה. אמרתי לו שאני רואה שהוא מודאג, ושאלתי מדוע.
״אתה רואה טוב״, השיב לי מרן, ״אגיד לך מה הדאגה שלי. היום ערב ראש חודש, מחר, בראש חודש עלי לחלק את המילגות לחברי הכולל, מעולם לא איחרתי לשלם. תמיד סייעו לי משמים, והכסף הגיע לידי כבר שבועיים לפני הזמן. וזו הפעם הראשונה שבערב ראש חודש עדיין אין לי את הכסף, ומחר לא אוכל לשלם״.
שאלתי אותו באיזה סכום מדובר? והוא השיב לי כי דרוש לו סך אלף לירות. ביקשתי ממנו רשות לתת בעצמי את הסכום, והוא שאל אותי האם אני בעל יכולת באופן שיש בכוחי להוציא אלף לירות. עניתי, כי אמנם אלף לירות הן למעלה מיכלתי, אבל מאה לירות אני יכול לתת בקלות, ואת היתר – אגייס מאנשים אחרים. לשמע תשובתי הנהן בראשו לאות הסכמה. רשמתי צ׳ק על סך אלף לירות ומסרתי אותו לידיו.
בסוף השנה, כשקיבלתי את המאזן השנתי מהבנק, הבחנתי כי בחשבוני יתרה בסך אלף לירות שלא ידעתי מה מקורם. ערכתי חישוב הוצאות מול הכנסות, ושוב קיבלתי תוצאה זהה: יתרה של אלף לירות. ניגשתי לבנק וביקשתי לברר את סיבת העודף. ביקשתי שיתנו לי את כל הצ׳קים שבאו לפדיון מחשבוני, ומצאתי שאותו צ׳ק של אלף הלירות שהבאתי למרן, לא נפדה.
נכנסתי למרן וסיפרתי לו את הסיפור, מרן הוציא את הצ׳ק מהמגירה והניח ולפני. שאלתי מדוע הוא לא פדה אותו בבנק, והוא השיב לי בשאלה: הרי אמרת, שביכולתך לתת רק מאה לירות, ואת התשע־מאות תגייס מאנשים אחרים.
כמה גייסת?
אמרתי לו את האמת, שלא גייסתי מאומה.
מרן צחק ואמר: ״הבנתי שכך יהיה, ולכן לא שלחתי את הצ׳ק לפדיון בבנק, אני לא יכול לקחת ממך תרומה שהיא למעלה מיכולתך״.
"שוב נוכחתי לראות בחוש את קיום דברי חז״ל: ״חכם עדיף מנביא".
(במחיצתם)