נדרים דף נז
כיצד נפתרה בעיית המאפיה שהיתה מעל ישיבת ארחות תורה?
בצל שעקרו בשביעית
'זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים'. איך יתכן – נהג הגאון רבי יעקב ניימן, ראש ישיבת ״אור ישראל״ לתמוה – שדור דיעה שכזה, שראה את יציאת מצרים, את מעמד הר סיני, את קריעת ים סוף, מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הנביא – עומד ומתלונן על דגים, על בצלים ועל קישואים! היתכן?
אלא, הוא נהג ליישב, מכיון שבני אותו דור לא עמלו כדי להשיג את מדרגותיהם, אלא קיבלו במתנה את כל השפע הרוחני, הרי לא היה למדריגותיהם קיום עצמי, וכך קרה שבכל נסיון, גדול או קטן, חזרו אל הבצלים ואל השום…לאור זאת, נבין מדוע פודים את הפטר רחם, שנולד קדוש – משום שקדושה שבאה ממילא ואשר אין עובדים עליה – אין לה ערך וקיום!
(כמוצא שלל רב – מפי אחד מתלמידיו, וכן ב״דרכי מוסר״ — שמות)
פעם היגיע בחור למרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצוק"ל וסיפר לו שיש לו בעיות בישיבה בה הוא לומד, והוא מבקש לעבור לישיבה אחרת. נענה ראש הישיבה והשיב לו: "יש לך בעיות? יש לך קשיים? דע לך שזה לכתחילה! כשלא הולך הכל חלק – זוכים לקנות תורה, כי תורה נקנית ביגיעה, ביסורים! רק בצורה כזאת אדם עולה וגדל בתורה". הוא הורה לו, הלכה למעשה, לא לעבור ישיבה.
הדור שלנו- כבר אמר ה"חפץ חיים" זצ"ל- הוא דור מפונק. משום כך מעטים הם הזוכים לתורה. אנו גדלים בדור שהכל צריך ללכת כמו שרוצים וכל בעיה- ולו הקטנה ביותר- מוציאה אותנו מן הלימוד. בצורה כזאת- אי אפשר לגדול!
ישיבת "אורחות תורה" בתחילת דרכה היתה מעל מאפיה. היה קשה מאוד ללמוד שם. היו הרבה עשן וריח שהקשו על הלימוד. באנו למורינו, ראש הישיבה זצ"ל ושטחנו באוזניו את הקשיים. נענה ראש הישיבה ואמר, בהגברת קול: "וכי סבורים אתם שהבריאה השתנתה? מאז ומעולם כך היתה דרכה של תורה: פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה. אם הכל היה טוב- אי אפשר להצליח, כדי להצליח- חייבים שיהיו קשיים! תשמחו שאלו הם הקשיים שלכם… תורה בלי עמל ויגיעה, בלי השקעה ומסירות- לא הולכת!".
כבר אמרו חז"ל (שבת קל.), שכל מצוה שמסרו ישראל עצמם עליה, כגון עבודת כוכבים ומילה- עדין היא מוחזקת בידם, וכל מצוה שלא מסרו ישראל עצמם עליה- עדין היא מרופה בידם.
(דורש טוב חנוכה)