נדרים דף נה
מה השיב הגר"ש בירינבוים להגר"ד פוברסקי לשאלתו מה מעשיו?
כיון שעושה אדם את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל – תורה ניתנה לו במתנה, שנאמר: וממדבר מתנה
העיד תלמידו של ראש הישיבה הרה״ג ר שמואל בירינבוים זצ"ל הגאון ר׳ אלי׳ בראג שליט״א בהקדמתו לספר אגודת אזוב וז״ל, ״רבינו [זצ״ל] היה ׳מלמד׳ במלא מובן המלה ומסר את כולו לתלמידיו באופן מפליא ועשה את עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל (נדרים נה.).
ומעשים בכל יום, בחזרת השיעור לאחר שהאריך להסביר וללבן ולבאר את הסברה, בא תלמיד שני ובפיו אותה שאלה עצמה ששאל הראשון ושוב חזר רבינו לבאר אותה הסברא באותה מתינות ובאותה שמחה כבראשונה. ואח״כ בא שלישי ושוב חזר, וכך אירע בכל יום משך שנים ארוכות. ולא אירע אף פעם שידחה את השואל או שישיבהו בחוסר מתינות וסבלנות. ולא יאומן כי יסופר מי שלא ראה המראה הנורא חוזר על עצמו בכל יום משך שנים ארוכות.
ותלמיד א׳ שהוא עכשיו ראש כולל בירושלים, סיפר לי שרבינו חזר עמו במשך הזמן, סברא אחרת בענין חוב ושעבוד הגוף, בלי גוזמא, לכל הפחות שמונים פעמים! ובפעם השמונים היה זה ליל שבועות ורבינו חזר עמו יותר משעה עד שהגיע זמן שחרית, ובאותה שמחה ובאותה מתינות ובאותה סבלנות שהיתה בפעם ראשונה.
אמנם למרבית הפלא, לא היה הדבר נראה כפלא אלא לאלו שלא הורגלו לראותו. ונראה שהטעם לכך היה מפני שמעלותיו של רבינו ־ האהבת התורה שלו, וסבלנותו וכו׳ ־ נעשו כל כך חלק מעצמותו עד שלא היו אצלו בגדר ׳מעלה״.
בספר קראו עליו דורו (עמ׳ רל״ס) מובא מה שאמר תלמידו של רבינו זצוק״ל הרב יצחק לאסקין שליט״א בהספידו עליו ־״ שאלתי פעם את ראש הישיבה ז״ל מהיכן בא לו כל אותה סבלנות שיש לו לכל תלמיד. הרי אירע שחזרו תלמידים ושאלו את אותה שאלה עשרות פעמים, ושוב היה בא תלמיד אחר ושואל את אותה שאלה, ועדיין ראש הישיבה ז״ל היה מאריך להסביר בנעימות ובהתלהבות, כאילו זו לו הפעם שראשונה שנשאל בדבר. ענה לי הראש הישיבה ז״ל: ׳כי אני רוצה להיות מלמד.
פעם פגש את הגאון רבי דוד פוברסקי זצ״ל לאחר שלא ראוהו הרבה שנים, ורבי דוד ז״ל שאל אותו מה מעשיו, וענה לו שהוא מלמד… ובתוך הדברים הכיר רבי דוד ז״ל במה מדובר, ואמר לו: אצלינו קוראים לזה ראש הישיבה. אמר לו ראש הישיבה ז״ל סבור הייתי שמלמד חשוב יותר, שהרי נאמר על הקב״ה ׳המלמד תורה לעמו ישראל׳״
(כתרה של תורה)