תשועתם היית לנצח!
פורים כבר כאן, וכל לב יהודי נרגש ומתרונן לקראת בוא היום הגדול הזה, כי קדוש היום לאדוננו. יודעים אנו שמצוות היום ומנהגיו הם חשובים מאוד, אבל יום הפורים מכיל הרבה יותר, טומן בחובו הזדמנויות שאסור להחמיץ. צדיקים אמרו שיום הכיפורים הוא המשל למה שאפשר לזכות בו ביום הפורים, שהרי 'כפורים' – היינו כמו פורים. פורים הוא הדוגמא ליום הגדול בשנה, ויום הכיפורים משול לו…
ויש לכולנו במה לזכות, ובהרבה מאוד. הרי בכל ימות השנה אנו מחפשים עיתות רצון, עומדים, מבקשים, מייחלים, מתחננים. אנו מאמינים בכח התפילה ומבקשים בעזרתה מבורא עולם שיחוס עלינו, אבל לא תמיד שערי תפילה פתוחים, לא בכל עת התפילה מתקבלת ומביאה את הישועה הנכספת. אבל בפורים…
כאן יש הזדמנות 'לבוא אל המלך אשר לא כדת', לקבל גם כשלא זכאים, לזכות גם כשלא מגיע. פורים הוא הזמן להיוושע עד חצי המלכות, להיכנס לחדר האוצרות ולקחת מכל הבא ליד, 'כטוב לב המלך ביין' – ואין מלך אלא מלכו של עולם. את השפעות השמחה כל יהודי יכול לנצל, ולפעול את הישועה לה הוא זקוק, אליה הוא נכסף.
לכולנו יש רשימה כזו, ישועות שאנו נכספים לקבל. יש מי שמחכה לזכות בנחת מהילדים, ויש מי שמצפה לילדים עצמם, נו, מתי כבר יבואו, כמה אפשר לחכות… יש מי שסובל מבעיה בריאותית, ממחלה קשה או מעצב נפשי, והוא ממתין לרגע בו שערי רפואה וישועה ייפתחו. יש לא מעט שלחוצים מהמצב הכלכלי והיוקר המאמיר, ממלחמות בעולם וממגיפות משתוללות, משלום הבית הרעוע ומסכסוכים משפחתיים וקהילתיים, כולם נושאים עיניים מייחלות…
ובפורים נפתחת להם הדלת, ובענק ממש. כי מתוך השמחה והיין הנשפך כיין, זה הזמן לשאת 'כוס ישועות' מלאה על גדותיה, לנצל את עת הרצון ולקרוע שערי שמים לרווחה, כדי להביא אחת ולתמיד את הישועה המיוחלת. לא צריך עת רצון מיוחדת, אין דחיפות בסדר תפילה סגולי, פחות חשוב המיקום בו נהיה, כי בפורים יש דרמה עולמית:
הרה"ק רבי יחזקאל משינאווא זי"ע בספרו 'דברי יחזקאל' במאמרי פורים, חושף כי ביום הפורים כל יהודי מקבל את הכח של הכהן הגדול בקודש הקדשים ביום הכיפורים. יש יותר מזה?! כל יהודי, בכל מקום, בכל מצב, מקבל את היכולת שהכהן הגדול זוכה לאחוז בה רק אחת בשנה, ביום ובמקום המקודש ביותר. בפורים – כל יהודי מקבל לידיו את הכח הזה. היכן שהוא נמצא, בכל שעה במשך היום –יכול הוא לפעול ככהן גדול ביום הכיפורים!
וכך מגלה גם הרה"ק בעל ה'שם משמואל' זי"ע, במאמרי פורים תרע"ז, גילוי מדהים מהעולם העליון: כולנו יודעים שיש כח של 'צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים', שלצדיקים יש כח לגזור על אדם ישועה לטובה, והקדוש ברוך הוא כביכול מבטל את דעתו לדעת הצדיק, ומעניק את הישועה. היודעים אתם מתי לכל יהודי יש את הכח הזה?! – כן, בפורים!
כי בפורים, כך כותב ה'שם משמואל', כל יהודי מקבל לידיו את הכח האמור במגילה 'ובבוקר אמור למלך'. הוא לא מבקש, הוא אומר, הוא נותן הוראות… כן, חיים מירושלים, נתי הנתנייתי, יענקי הבני ברקי וחביב מתל אביב – כל אלה הופכים לצדיקים שהקדוש ברוך הוא מציית להוראותיהם, ובלשונו הזהב: 'ביום זה יש ביד האדם לומר לקדוש ברוך הוא כביכול מה תעשה ומה תפעל, כעניין הצדיקים הגוזרים על הקדוש ברוך הוא והוא עושה!'
ולא רק בישועות שאנו זכאים להן, אלא 'ומה בקשתך עוד ותעש' – כביאורו המאיר של הרה"ק בעל ה'מראה יחזקאל זי"ע בהגדה של פסח על הקטע 'הא לחמא עניא': גם ה'עוד', גם מה שלא מגיע לנו, גם מה שאיננו אמורים לזכות בו, גם מה שנדרשת מידת עזות או אומץ כדי לבקש מבורא עולם – גם בזה 'ותעש', גם בקשות כאלה מתמלאות ביום הזה!
אחים יקרים, ההזדמנות קרובה, הרגעים הגדולים הללו קורים השבוע! בל ניתן לפורים לחלוף עלינו רק בעיסוק אינטנסיבי במשלוחי מנות, בצלופנים, בבונבוניירות. הבונבוניירה האמיתית ממתינה לנו בשמים, הישועה הנכספת ארוזה בצלופן מעוצב, רק נושיט את היד וניגע בשרביט הזהב הפורימי שמשפיע ישועות, רק נזעק ונתחנן למלכו של עולם לישועה ביום הגדול הזה!
שערי שמים נפתחים, הישועות נשפכות כיין פורימי תוסס ומבעבע. כדי שהיום הזה לא יחלוף בלי ישועת אמת, הבה נעשה לעצמנו רשימת ישועות אותן נבקש ביום הזה, על עצמנו, על מכרינו וידידינו, וגם על בית ישראל כולו. המוני יהודים מצויים באיזורי המלחמה הניטשת עתה, ומצפים לישועה. הבה ננצל כל רגע מהיום הגדול כדי לבוא אל המלך, להתחנן לו ולבקש מלפניו, כי אז יאמר לנו המלך 'מה בקשתך ויינתן לך!'
התהלים ש'חתך' שנות ציפיה…
היה זה בעיצומו של יום הפורים תשס"ב. חוצות העיר בני ברק תוססים כהרגלם ביום הזה, הרצים יוצאים דחופים ומשלוחי מנות בידיהם. בכל קרן רחוב נרשמים דיונים ערים בין כהנים גדולים בני שמונה עד עשר, הצועדים לצד אחותם הכלה הקטנה, שביום הזה זכתה סוף סוף…
רבי אריה יושב בביתו, ולבו מלא כאב. למעלה מחמש שנים חלפו מאז נישא, כבר היה יכול להחזיק בידיו איזו כלה קטנה-גדולה או ליצן עליז וחייכן. לא זה ולא זה, רק המתנה ארוכה, כואבת, מייסרת. אכזבה ועוד אכזבה, ריק ושיממון. שנים ארוכות של ציפיה לילד שיבוא כבר, שישמח או שיצעק, שיבכה או שירקוד. רק שיבוא…
ביום כמו פורים, מתעצם הכאב שבעתיים. בחוץ הכל ממהרים, בידיהם משלוחי מנות למלמדים ולמורות, לגננות ולמנהלים. הילדים שלהם לא נותנים מנוחה עד שהעניבה תשב בדיוק במקום והשפם הסינטטי יסורק למשעי. אבל רבי אריה רק ממתין, שיבוא כבר הילד שיהיה לו מלמד שצריך לתת לו משלוח מנות, או גננת שצריך להכין לה עיצוב!
לפתע, הוא ניעור באחת מהרהוריו הנוגים. 'פורים היום!' – נזף בעצמו קמעא, 'שושנת יעקב צהלה ושמחה!' בכוחות לא לו הוא מתנער, ויורד אל הרחוב הצוהל. מתעלם מכל מה שמעורר בו את הכאב, ואץ רץ, ממוקד במטרה, אל עבר בית המדרש.
הוא פוסע פנימה בלאט, בית הכנסת כמעט ריק מאדם. הכל עסוקים במצוות היום, אצים ומתרוצצים. עוד מעט, בשיפולי היום, כשהחמה תתחיל לאסוף את קרניה, הכל יתכנסו לסעודת 'משתה ושמחה'. עכשיו – כולם עוד עסוקים בשאר מצוות היום, ויש לו את הזמן…
הוא ניגש אל ארון הקודש ונעמד בחזיתו. נוטל לידיו ספר תהלים, ובהשתפכות הנפש שאין לתאר הוא מתחיל לקרוא, כשדמעות רותחות זולגות במורד לחייו. 'אוי, א-לי א-לי למה עזבתני', החסרים ילדים בשמי מעל לתת לי גם כמה כאלה? כמה אפשר לצפות ולייחל? לא הגיעה עת הישועה, זמן להתרונן בשמחה?!
שנים של כאב, של ציפיה, של שאיפות גדולות המתנפצות שוב ושוב – התנקזו לשעה ארוכה של אמירת פרקי תהלים נלהבת, בדמעות שליש ובבכי משתפך. כל סאת הכאב מצאה לה מקום וביטוי בין פרקי התהלים, שנאמרו בהתלהבות נרגשת, בפתחון לב יוצא דופן. שעה ארוכה עמד מול ארון הקודש והתחנן כבן לפני אביו שבשמים, ולא נחה דעתו…
הוא עובר מפרק לפרק, אומר בניחותא את ספר התהלים כולו, לא ממהר לאף מקום. הוא חש ששערי שמים פתוחים, וזה הזמן להיכנס בעדם, לדפוק על השולחן, להתעקש בכל הכח. עם כל פרק ופרק הלכה התרגשותו וגברה, תפילתו הפכה יותר ויותר נלהבת. וכשספר התהלים הסתיים – חש הקלה פושטת בלבו, תחושה שהיו לרצון אמרי פיו והגיון לבו, וישועתו קרובה לבוא.
מספר שעות חולפות, ובאותו היכל בית המדרש נערך השולחן הטהור לכבוד היום, בראשות מורי ורבי הרה"ק בעל ה'באר יעקב' מנדבורנה זי"ע, שיומא דהילולא שלו חל בשבוע שעבר והוא ימליץ טוב בעדנו. רבי אריה שניצב שם יחד עם ההמונים, מקבל מהרבי ברכת 'לחיים' עם איחול וברכה כמו איתות מן שמיא: השנה זה יקרה… הוא שב לביתו בכוחות מחודשים, מרגיש שבפורים הזה עשה משהו שטרם עשה מעודו, שהשמחה לה הוא מצפה – קרובה מאי פעם!
וזה קרה, כך בדיוק. פחות מעשרה חודשים חלפו, עד שרבי אריה זכה לחבוק בן זכר, הוא ורעייתו הפכו להורים. את השמחה שהרקיעה שחקים לא נוכל לתאר, היה זה כעין מזכרת ליום הפורים השמח, בו פעל את השמחה הזו!
את הסיפור כולו שמענו מגיבור המעשה, ידידי הרה"ג רבי אריה לייב אלבום שליט"א, ראש כולל 'אליבא דהלכתא' דחסידי נדבורנה, החושף כאן לראשונה את כח התפילה בימי הפורים כפי שחווה בעצמו, את הישועה לה זכה בזכות דמעותיו ותפילתו ביום הפורים, כדי ללמד את כולנו:
אחים יקרים, לכולנו יש משהו שמעיק עלינו, צרה שיושבת לנו על הלב. השבוע מגיע הרגע הגדול בו נוכל להיפרד מהצרות שלנו אחת ולתמיד, להיוושע בתשועת עולמים. ביום הפורים שערי שמים נפתחים לרווחה, כל יהודי יכול לפעול בו את הישועה אליה הוא נכסף. אחים יקרים, בל נחמיץ את ההזדמנות, בל ניתן ליין לבלבל ולסחרר אותנו…
השבוע הזמן לפעול, ביום הפורים כדאי לבוא אל המלך ולהתחנן אליו. לא לחסוך בכוחות, לא להתקמצן על התפילות… אם לא עכשיו – כששערי שמים פתוחים – אימתי. הבה ננצל את עת הרצון לתפילה נרגשת מעומקא בליבא, הבה נעמוד בשער המלך בלבוש שק ונזעק זעקה גדולה ומרה. כי רק כך נזכה לצאת מלפניו בלבוש תכלת וחור ועטרת זהב גדולה, וכולנו – כל המצפים לישועה – נזכה לצהול ולשמוח בישועת ה'!
המסמכים הסותרים והבעיה הנעלמת…
היה זה בחורף תש"פ, בבית אחת המשפחות בברוקלין שבניו יורק. אחת מבנות המשפחה סבלה מכאבי בטן עזים, וכשאלו הפכו לתכופים וקשים – הבינו ההורים כי יש דברים בגו. הם פנו לעצת רופא המשפחה שהפנה אותם לרופא גדול ממנו, אולם גם הרופא הגדול לא הצליח לפענח את דבר התעלומה, ושלח את הילדה הקטנה לבדיקות דם מקיפות.
כשתוצאות הבדיקה הגיעו, זימן הרופא את הורי הילדה ללשכתו, והסביר להם את המצב לאשורו. נתוני בדיקות הדם אינם מותירים מקום לספק כי במעיה של הילדה מקננת בעיה קשה, ערכים תזונתיים מסויימים בולטים בחסרונם, ואחרים מצויים ברמה גבוהה מדי. 'נראה' – אמר הרופא בהסתייגות – 'כי הילדה סובלת מצליאק – מחלה שאינה מאפשרת לגופה לפרק גלוטן, וממילא מעתה ייאסר עליה השימוש בכל סוגי הדגן…'
ההורים שמעו, וחשו כי האדמה נפערת תחתיהם. בתם עודנה צעירה לימים, אמת כי היא סובלת ממיחושים עזים, אך הם לא העלו בדעתם כי מדובר בסוג של מחלת מעיים מורכבת למדי, המחייבת הימנעות – כל החיים!, ממזונות בסיסיים כמו מיני דגן. הם ביקשו להבין עוד על הבעיה והסיבות לכך שהרופא חושש לה, ועד מהרה הבינו שהרופא בעצם מודיע להם כי הבעיה הזו קיימת, אלא שהוא רוצה שייוועצו בפרופסור מומחה לאישור העניין סופית…
הוא הציע להם את שמו של פרופסור מהולל, אדם שנסיונו רב שנים ומומחיותו היא בעיות כגון אלה, והנפיק להם הפניה לאותו רופא. בהפניה כתב כי הוא חושש שמדובר ל'ציליאק', והסביר את המניעים לחששו זה. הוא ביקש מההורים כי ימהרו לקבוע תור אצל הרופא הנכבד, והלה יודיע להם כדת מה לעשות מכאן ואילך…
ברגליים כושלות, חסרי אונים ונטולי כוחות, עזבו ההורים המודאגים את חדרו של הרופא, כשתוצאות בדיקות הדם וההפניה לפרופסור בידיהם. הם שבו לביתם ומיהרו להתקשר למזכירות של הפרופסור המומחה, אשר משרדו שוכן אי שם בבניין מפואר במנהטן הסואנת. התור הקרוב ביותר היה לחודש אייר, והם ניאותו להמתין לו, ולקוות לטוב.
כל הסיפור הזה התרחש בשולי החורף, ימים ספורים לפני הגיע יום הפורים הגדול. האם שליבה דאב לנוכח הבשורה לא מצאה מנוח, והיא החליטה לנצל את יום הפורים כדי להעביר את רוע הגזירה…
שעת לפנות בוקר שקיטה, ליל פורים. הרחוב שסאן לפני כן כבר שקט, הרחוב שיהפוך סואן ורועש עוד כמה שעות – שליו ורגוע עדיין. האם השכימה ממיטתה, נטלה את ידיה ועברה לסלון הבית. שם, הוציאה את ספר התהלים מהארון, הזכירה את שם בתה, ופצחה באמירת תהלים נרגשת.
שעות ארוכות ישבה והתפללה ברגש ובדמעות, מתחננת פני רופא כל בשר למען בתה, מתפללת מקירות ליבה. נכון, תוצאות הבדיקות מוכיחות את שהן מוכיחות, מסקנת הרופא כנראה נכונה. אבל אפילו חרב חדה מונחת על צווארה היא אינה מתייאשת, ובהגיע יום הפורים בו 'כל הפושט יד נותנים לו' – היא פושטת את היד ובחוזקה, לקבל משמים ישועה על טבעית!
לאחר תפילה ממושכת בדמעות שליש, הניחה האם את ספר התהלים בתקווה גדולה, מייחלת לנס. היא החלה לנהל את יום הפורים בביתה בשמחה גדולה, כמו שוכחת מכל העניין. אבל במקום אחר לא שכחו ממנה…
פורים חלף, גם פסח עבר, הגיע חודש אייר. ימים ספורים לפני התור שנקבע, מתקשרת מזכירת הפרופסור לאם המשפחה, ומבקשת להבהיר כי בעקבות התפרצות הנגיף – כל מטופל יכול לבוא בליווי אדם אחד בלבד. ההורים שתכננו לבוא יחדיו לביקור הגורלי, ייאלצו להחליט מי מביניהם יתלווה לבתם, ומי יישאר בבית במתח…
לאחר סיום השיחה, תוך כדי שהאם מהרהרת בלבה את מי עדיף לשלוח אל הפרופסור, לפתע היא ננערת באחת. רגע, בעת האחרונה לא נרשמו כל כאבי בטן, שקט ושלווה! – היתכן כדבר הזה?! – היא מקמטת את מצחה אגב מאמץ לחדד את זכרונה, ולא נחה דעתה עד שהיא שואלת את בעלה ואחר כך גם את בתה. כן, בחודש וחצי האחרונים לא היו כל כאבי בטן, הם חלפו לחלוטין!
מעניין!
האם מזנקת ממקומה, ומנסה להבין. היא משחזרת לאחור את תולדות הכאבים, וזוכרת כי החורף היה רווי ייסורים, בשוליו היה הביקור אצל הרופא הראשון ואחר כך השני, הבדיקות וכל היתר. כל זה קרה תוך כדי כאבי בטן עזים. אולם מאיזה שלב הם פסקו? אולי מיום הפורים ואילך?! אכן כן! זכרון דברי הימים מעלה שיום הפורים חולל מהפך!
היא מתקשרת לרופא שהפנה אותם אל הפרופסור, והלה מבקש לעיין בתיק בשנית. הוא מביט בתיק הרפואי, ופוסק קצרות: 'אין לי מושג. אני שלחתי אתכם אל הפרופסור? – כן, אני רואה שכך רשמתי, אבל אינני רואה כל סיבה לכך! התור מיותר, תבטלו אותו. הילדה בריאה!'
ההורים, ששלחו את סיפורם אל המשפיע הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א, מעידים כי הם מחזיקים בידיהם את שני המסמכים: המסמך ה'מרשיע', בו הרופא כותב, כמה ימים לפני פורים, שכל הנתונים מוכיחים שמדובר ב'ציליאק', ומפנה אותם אל הפרופסור. ולצידו, המסמך ה'מזכה', בו הרופא כותב כי אין להם כל צורך בביקור, הכל בסדר!
מדהים! מה קרה באמצע? – באמצע היה פורים. ויום הפורים – מי שמנצל אותו נכון, יכול לזכות שהעולם ישתנה לכבודו, שהכל יתהפך לטובה. יום הפורים הוא הזדמנות חד שנתית נפלאה, בה 'כל הפושט יד נותנים לו', פותחים עבורו שערי שמים. זה דורש תפילה, זה מחייב דמעות, זה לא יקרה בלי שנקיש בשערי שמים בכל הכח…
וככל שנתפלל היטב, נזעק מעומק ליבנו למעננו, למען ידידינו וקרובינו, למען מכרינו הזקוקים לישועה, למען עם ישראל כולו השרוי בצרה – כך נזכה שבורא עולם יושיט לנו את שרביט הזהב, ויזכנו לשמוח בישועת עולמים!
שמחה כפולה בתפילה קצרה…
היה זה לפני עשרות בשנים. לביתה של הרבנית טויסיג ע"ה, אמו של יבלחט"א המשפיע הגה"צ רבי אהרן שליט"א, הגיעו בני זוג שבורי לב, ותינו את צרתם. בביתם יושב בנם בן ה-28, מצפה לישועה בהקמת ביתו. אחריו בתם, 'רק' בת 26, מייחלת גם היא לרגע הגדול…
הרבנית שמעה, וליבה נעצב. היא פנתה לבנה – רבי אהרן שליט"א – ממנו שמענו את הסיפור, והציעה לו כי ביום הפורים יסע אל הכותל המערבי, ויתפלל שם למען האח והאחות מעוכבי הזיווג. היא ידעה שפורים הוא יום עמוס במצוות ובמשימות, וביקשה ממנו כי למרות זאת – יסור אל הכותל המערבי ויתפלל שם למענם, ולו תפילה קצרה, כי בפורים אפשר לפעול ישועות גדולות גם בדקות ספורות.
למותר לציין כי רבי אהרן ציית לבקשה, וביום הפורים הגיע אל הכותל המערבי. ביום כמו פורים אין בו קהל גדול, ולפיכך הצליח להתרכז בשלווה, ולהתפלל למען האח והאחות המצפים כל כך לזיווגם. הוא התחנן ברגש רב, ואחר – שב לביתו, מצפה לישועה…
וזה קרה, ובגדול: בליל בדיקת חמץ, פחות מחודש מיום הפורים, בא הבן בברית האירוסין. שנות המתנה ארוכות הסתיימו להן פחות מחודש מאז התפילה הנרגשת בכותל המערבי ביום הפורים. לא חלפו אלא שבועיים וקצת, ובליל ראש חודש אייר התארסה גם הבת בשעה טובה ומוצלחת!
ללמדנו: פורים בא, שמחה גדולה, הזדמנות אדירה. 'מה בקשתך ויינתן לך'. רק לבקש, להתחנן, להתעקש. למלך המושיע יש די והותר ישועות באמתחתו לחלק לכולנו, והוא יתן אותן לקוראים אליו באמת ביום הפורים. הבה נעשה זאת מכל הלב!
הונצח לכבוד יומא דהילולא רבא של
כ"ק מרן אדמו"ר הרה"ק רבי יעקב ישכר בער בן הרה"ק רבי חיים מרדכי זצוקללה"ה מנדבורנה
לזכות המנציח וב"ב, זכותו יגן עלינו על כל ישראל אמן