כתובות קט
כיצד הצליח "הצדיק השותק", גם לשתוק וגם לומר דבר תורה בחדא מחתא?
ילך לו בקצרה
ידוע שהרה״ק דבי מנחם מנדל מוואדקא זצ״ל היה ממעט בדיבורו, ואף כאשר אמר דברי תורה בעריכת השולחן, היה אומרם בקיצור גדול, ולכן היה נקרא בפי כל ״הצדיק השותק״.
פעם נפגש עם אחיו הרה״ק רבי יעקב דוד מאמשינוב זצ״ל, וכדרכו בקודש ישב בשתיקה ולא הוציא הגה מפיו, אך אחיו הפציר בו מאוד לומר ׳תורה', עד שבשום אופן לא יכול היה לסרב יותר, בלית ברירה פתח הרה״ק מווארקא ואמר לפרש את דברי המשנה במסכת אבות: ״שניים שיושבים״ ־ שני אנשים המסובים יחד ״ואין ביניהם״, היינו שישיבתם יחד היא מתוך אהבה ואחווה, ואין ביניהם שום פירוד ומחלוקת, הרי זה בחינת ״דברי תורה״…
ובזאת הצליח בחוכמתו לקיים רצון אחיו להגיד ׳תורה׳ ובד בבד להתחמק ולהשתמט מלדרוש ברבים דברי אלקים חיים, והיתה זו אמתלא שלא לומר דברי תורה״.
באותו מעמד נכח גם אחד מחסידיו של הרה״ק מאמשינוב, והיטב חרה לו על דיבוריו הקצרים של הרה״ק מווארקא אחרי שרבו הפציר בו כל כך, ומשום היותו איש שמזגו חם, מיהר והקשה להרה״ק מווארקא: אם כן האיך יתבארו המשך דברי המשנה ״הרי זה מושב לצים״, נענה הרה״ק מווארקא כדרכו בקצרה ״פלשתים״, ולא יסף עוד.
והביאור בזה נראה, כאותו מעשה המסופר על הגר״א מוילנא, כשדיברו לפניו על המפרשים חצאי פסוקים ואין הביאור עולה יפה בהמשך הפסוק, השיב להם הגר״א; אי משום הא לא איריא כי ״פלשתים יוכיח״.
שהנה בתורה כתיב ״ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים״ ופירשו חז״ל במדרש (שמו״ד פר׳ ב, יא) שהשי״ת לא נהג עם בניו בדרך הארץ, שדרך כל הארץ מי שקונה עבדים קונה אותם על מנת שיהיו מרחיצין וסכין אותו וטוענין אותו ומאירין לפניו, אבל הקב״ה לא עשה בן לישראל אלא הוא היה מרחיצן וסך אותן והלבישן ונשאן והאיר לפניהם, לכך נאמר ״ולא נחם אלקים דרך ארץ׳.
ואף על פי שלפי דרשה זו אין ביאור לתיבת ״פלשתים״ הכתובה בהמשך הפסוק, מכל מקום הדרש ידרש, כי הכתוב נמסר לחכמים שבבל דור ודור שאותו ידרשו כפי דעתם, ולהם נאה לדרוש גם כשנראה שאין כולו מתפרש על פי הדרשה.
וזו היתה כוונת הרה״ק מווארקא בתשובתו ״פלשתים״ שמאמרו אין צריך להתאים ולהתפרש בהמשך המשנה. אמנם צדיקים (ראה בארות המים למהרצ״ה מרמינוב זצ״ל) הוסיפו לבאר המשך המשנה כך: ״שנים שיושבים״ אזי דווקא כשמידת ה״אין״ שרויה ביניהם, דהיינו ששניהם בבחינת עפר ואפר ואין האחד מתנשא על חבית, דווקא בכהאי גוונא ישיבתם כדברי תורה, אבל אם מסך הגאווה מבדיל ביניהם, הרי זה כמושב לצים.
(חכו ממתקים – חכמתא לחכימין – מפי ספרים וסופרים אבות ח״א עמ׳ תל״ה)