כתובות צד
מי טיפל בילדי היהודים שמתו ולא יצאו ממצרים?
בפרשת בשלח אומרת התורה 'וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים'.
ונאמרו כמה פירושים בפסוק זה, רש״י מפרש: "אין חמושים אלא מזוינים".
התרגום יונתן בן עוזיאל מפרש: "וכל חד עם חמשא טפלין [חמשה ילדים] סליקו בני ישראל מארעא דמצרים".
המכילתא מפרש: אחד מחמשה, ארבעה חלקים מתו, הלא הם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים ומתו במכת חושך.
התרגום ירושלמי מפרש: ״וחמושים – מזינים בעובדין טבין״ – במעשים טובים.
וצריך ביאור מה הם החמשה ילדים שמביא התרגום יונתן בן עוזיאל, ולאיזה מעשים טובים מתכווין התרגום ירושלמי הלא נאמר עליהם ביחזקאל (טז ז) 'ואת ערום ועריה' ודרשו חז"ל שהיו בלי מצוות, ולכך הקב״ה נתן להם שתי מצוות: דם פסח ודם מילה, כדי שיהיו להם מצוות, איך בבת אחת נהפך הגלגל ולפתע הם יוצאים מלאים במעשים טובים?
ה״באר יוסף" מחבר את שלשת הפרושים שיעלו בקנה אחד.
כאמור, בשלשת ימי האפלה מתו הרשעים, ארבע חמישיות מעם ישראל. מי מת? המבוגרים, הגדולים, שהם ברי ענשין. לכל אחד היו ילדים, מה חטאו הילדים? הילדים ודאי נשארו לחיות. אם כן יוצא, שארבע משפחות עמוסות בילדים נותרו ללא הורים. מה היה עם אותם יתומים רבים, ילדים קטנים?
מוכרחים לומר כי משפחה אחת הנותרת. לקחה ארבע משפחות עם ילדים, מצוה רבתי. ממילא יוצא, כי "לבר מטפלא חמשא לכל גברא" לכל ראש משפחה היו חמש קבוצות של ילדים: משפחת הילדים שלו, וארבע משפחות נוספות – משפחות היתומים.
אם כן, מובן מה שכתוב בתרגום ירושלמי ״מזינים בעובדיו טבין" – במעשים טובים, כי לפרנס ארבע משפחות ולהטלטל אתם, זה לא פשוט, וזה קרה ממש בעת היציאה שאז הם הוכתרו כבעלי "עובדין טבין" – מעשים טובים.
הם יוצאים למךבר, לארץ לא זרועה, הוא עצמו אינו יודע אין יחיה עם אשתו ועם ילדיו, ולא די לו עם עצמו, הוא מוציא איתו ארבע משפחות ילדים נוספות. כיצד יפרנס אותם? הרי לא מדבר כאן על טיול ליום אחד, שלוקחים כחסד ילד שאין לו הורים, אלא על מסע ארוך במךבר! התשובה, הם בטחו בקב״ה ועשו את גמילות החסדים בעוז ובתעצומות, והצטיידו בכלי זין לדרך במעשים טובים.
כך כל הפרושים עולים בקנה אחד.
(יחי ראובן)