כתובות פז
מיהו הלֹווה מעות בשמחה ובחפץ לב?
בספר שפתי צדיק להרה״ק מפילץ מביא, טעם לעשיית סעודה בברית מילה, כיון שנזכרו בברכת יעקב אבינו ע״ה ״הרועה אותי״ וגו׳ יחד עם ״יברך את הנערים״, וחז״ל דרשו בפסחים (קיח.) קשין מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה, דאילו בגאולה כתיב ״המלאך הגאל אותי מכל רע״, מלאך בעלמא, ואילו במזונות כתיב ״האלקים הרועה אותי״ וגו׳ וכאן גואלים את הילד ע״י שמכניסים אותו בברית הקדוש, וע״י גאולה באה פרנסה שמתקרב למלכו של עולם, ומי שמקורב למלך לא חסר דבר, לכך עושין סעודה כדי להראות שע״י זה נמשך פרנסה.
בספר משנה שכיר מביא בענין זה דברים נפלאים מהגר״ש קלוגר בספרו מי נידה המפרש על דרך זה את הפסוק (תהלים קיט קסב) ״שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב״ שאמרו חז״ל (נדה לא:) 'זכר שבא ככרו בידו', ויש לפרש שעל ידי סעודת ברית מילה משפיעים פרנסה וזוכה לפרנסה טובה ע״י הסעודה שעושין, וכמבואר במדרש בפרשת תצוה (שמו״ר לו, ג) שבזה שעושה סעודה, ואף אם אין לו הוא לווה, מראה גודל שמחתו ועל ידי זה הוא זוכה לפרנסה טובה ועל זה רומז הפסוק, שהוא דומה לאחד שמצא שלל רב עמוק בבור תחתיות, ומוכרח לשכור פועלים להוציא המטמון, ומכיון שאין לו ממון כלל, הוא לווה מאחרים את סך ההוצאות, כי לולא זה ילך לאבדון כל המטמון, נמצא שעל ידי ההלוואה יגיע לאוצר רב וישלם גם כן מה שלוה.
כמו"כ כו הוא אצל סעודת ברית, שע״י שילוה ויעשה סעודה וישמח, יזכה לפרנסה מרווחת ויפרע אח״כ כל חובותיו, וזהו שאמר דוד ״שש אנוכי על אמרתך" אף שצריך אני ללוות עליה, ״כמוצא שלל רב״, ומסיים הגר״ש קלוגר:״וכל המאמין בדברי חז״ל יעשה כן".
(חכו ממתקים)