כתובות סח
איזו מצוה חמורה כל כך שהנמנע ממנה הרי זה כשמד?
כל המעלים עיניו מן הצדקה, כאילו עובד עבודת כוכבים
כל ימיו נהג רבי שמואל מקמינקא תלמידו המובהק של ה"אוהב ישראל" מאפטא לפזר צדקה לעניים ולנזקקים. את כל כספו היה מחלק, ולעצמו לא הותיר אפילו פרוטה אחת.
באחד הימים שב לביתו מן הדרך ובידו אין לפרוטה, באותה עת לא היה בביתו מזון, ובני המשפחה קיוו שאביהם יביא עמו מעט כסף כדי שיוכלו לקנות לחם. כשנוכחו, כי שב בלא פרוטה התמרמרו מאד, "הן בוודאי נתנו החסידים לאבינו כמה וכמה מעות! " טענו בני הבית. "ואנחנו נאלצים פה לרעוב ללחם… "
"אכן", הודה רבי שמואל ואמר, "קבלתי מעות מן החסידים, אך את כל הכסף חלקתי לצדקה. ממש עד הפרוטה האחרונה".
"ידענו… " הפטירו בני הבית ופניהם עצובות.
הביט רבי שמואל אל בני משפחתו העצובים ושאל "אמרו נא לי, וכי מוטב היה אילו באתי מן הדרך והתברר לכם כי השתמדתי, חלילה וחס? "
הבעת העצב התחלפה לה בתימהון. "להשתמד?" נבהלו בני המשפחה. "מדוע ולמה??"
השיב אביהם "אמרו לנו חז"ל, כי 'כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו כפר בעיקר', אם כך, אלמלא הייתי מפזר את המעות שבידי לצרכי צדקה כפי שאמנם עשיתי הייתי שב הביתה מושמד, חלילה וחס… "
(מעשיהם של צדיקים)