תחנת הרכבת, ורשה, בירת פולין. בין הממתינים הרבים לרכבת ניצבה גם דמותו התמירה של הגרי"ז מבריסק זצ"ל, שהוצרך לעשות דרכו מהכא להתם. הגרי"ז אחז בידו מזוודה קטנה, בתוכה נחו כמה בגדים מקופלים היטב, אך לא הם היו החשובים לו… מתחתם, מתחת הבגד השלישי – הונח בזהירות שעון זהב נאה. שעון הזהב היה תכשיט יקר ערך, בעל שווי לא מבוטל.
היו אלה ימים בהם שונאי ישראל הרימו ראש, ואסרו על יהודים להחזיק בכל דבר ערך, כזהב ותכשיטים. ברור היה כי תפיסת הגרי"ז כשהזהב בידו – הינה בגדר סכנת פיקוח נפש של ממש.
הגרי"ז הידק את אחיזתו בידית המזוודה, כמבקש לשומרה מפני הגנבים המצויים. אולי זה מה שעורר את חשדו של חייל שעבר במקום, שקרא לעברו בשנאה: "יהודי! האם יש ברשותך זהב?"
הגרי"ז שמר על ארשת פנים מאופקת, ושלל בניחותא את חשדו של החייל. אלא שהחייל חשד בו היטב היטב, וגמר אומר לערוך חיפש במזוודה. עכשיו, לאחר שכבר שיקר ואמר שאין ברשותו זהב – הוא מצוי בסכנת חיים של ממש, אם חלילה יתפס!
החייל הניף את המזוודה בידו, פתח אותה בפראות, והניף את הבגד הראשון. 'כאן אין זהב' – הרהר בקול, ועבר לפשפש בבגד השני. 'גם כאן אין זהב' – שב החייל והרהר בקול, אבל בוודאי יש בבגד השלישי… והוא צדק, החייל, ועוד איך צדק. מתחת לבגד השלישי הוטמן שעון הזהב היקר, שתפיסתו מעמידה את הרב במצב של סכנת חיים מובטחת.
הגרי"ז הביט בו בשלווה, עצם את עיניו בחוזקה, ונתן לו להניף את הבגד השלישי באוויר…
"מה אתה מתעכב כאן?!" – שמע לפתע קול רועם בפולנית. הוא פתח את עיניו, וגילה עגלת חיילים, כשראש המפקד מציץ מבעד לחלון ושואג על החייל: "האם ביקשתי ממך להתעכב כאן עכשיו?! תעלה מיד לעגלה!"
החייל שמט את הבגד השלישי מידיו, וקול מתכתי עדין בישר על המפגש בין כפתורי הבגד לשעון הזהב, שלא ניזוק ולא נתפס. הגרי"ז סגר את המזוודה בשלווה האופיינית לו, והמשיך להמתין לרכבת, ביודעו כי ברגע זה ניצלו חייו ממוות בטוח…
כיצד אכן ניצלו חייו ברגעים הקשים? מה סוד עצימת העיניים ברגע הנפת המזוודה בידי החייל? במה הרהר הגרי"ז אז, כיצד שמר על שלוותו ובטחונו?
סוד זה גילה הגרי"ז בעצמו, וכפי המסופר בספר על רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל: ישנה סגולה מה'נפש החיים' (שער ג: פי"ב). זוהי סגולה בדוקה, עוצמתית וייחודית, וכך הוא כותב: בכל עת שבאה צרה על האדם, כאשר אדם מתמודד עם נסיון קשה, עם קושי או מחסום מסובך – עליו לקבוע בלבו ובמחשבתו כי ה' הוא האלוקים, אפס זולתו, ואין עוד כח בעולם זולתו. רק ה' יתברך קובע ומנהיג בכל העולמות, וכל הכוחות האחרים כולם כאין וכאפס לנגדו. אזי, כך הוא מבטיח נאמנה בלשונו: "כן יספיק הוא יתברך בידו, שממילא יתבטלו מעליו הכוחות והרצונות שבעולם, שלא יפעלו כנגדו כלל"!
איזו הבטחה, איזו עוצמה, איזו אמונה. כשיהודי מתמודד עם קושי, גם במצב של סכנת חיים ממש, הוא נדרש רק לעצום עיניים, ולהתרכז במחשבה ברורה וחדה: יש בורא עולם, אין עוד מלבדו. כל הכוחות שבעולם הם אין ואפס כנגדו, הם לא יכולים להיטיב או להרע, להועיל או להזיק. רק בורא עולם מוביל ומכוון, הוא היחידי ואין בלתו!
וכשחושבים כך, וכשמתחזקים כך – מובטחת יציאה מכל קושי, הצלה מכל מצוקה, אפילו כשחרב חדה מונחת על הצוואר. כי כשיהודי מתחזק באמונה, הוא מקבל יכולות וזוכה לשמירה עליונה ממי שהוא מאמין בו!
'וצדיק באמונתו' – כשיהודי מתחזק באמונה, 'יחיה' – הוא זוכה לחיים טובים, ערבים ומאושרים!
(גיליון 'ברינה יקצורו' מתוך 'פניני פרשת השבוע')