כתובות לא
כיצד הגיב הגאון רבי בן ציון אבא שאול כשפרצו לביתו?
איסור גניבה איכא
בעל האור לציון –זצוק"ל מלמד שיעור בענווה והמעביר על מידותיו
"וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד" (במדבר י"ב, ג')
סיפר אחיו של הגאון רבי בן ציון אבא שאול: לילה אחד פרצו גנבים לביתנו, ורוקנוהו מכל דבר ערך. נוראה ההרגשה, לשוב הביתה ולמצוא בו מהפכה, כל המגירות בחוץ ותכולתן על הרצפה. הספרים הוצאו מהמדפים וגובבו בערימות, המקפיא פתוח, הארונות פרוצים. זרים פלשו וחוללו שמות. הויטרינה ריקה, הפמוטים והגביעים הנר והבשמים אינם. התכשיטים נבזזו. אין לתאר את התחושה. זמן מה לפני כן ארעה פריצה לביתו של אחי – הלא הוא הגאון רבי בן ציון אבא שאול- ותכשיטי הרבנית נלקחו. מובן שהצטערנו בצערו, אבל כשהדבר קורה אצלך הצער ותחושת הפגיעה חדים שבעתיים.
בצר להם, עלו לבית רבינו. סיפרו לרבנית על המהפכה, ושהזמינו משטרה ונטלו מיד טביעת אצבעות. שמעה הרבנית, השתתפה בצערם והגיבה: "כעת נזכרתי, שבביתי, ברגע הראשון שראה רבינו את הפריצה, אמר: "מחול להם, מחול להם! איני רוצה לחזור לעולם בגלגול בשביל כספים"…
שמעתי ותמהתי, לאיזה דרגה הגיע! מה היה הדבר הראשון שעשה!
סיפור גניבה נוסף אירע בביתו, ואחד מבני המשפחה שהיה נוכח במקום לאחר הפריצה סיפר, שברגע הראשון שנכנס רבי בן ציון לחדרו וראה את השעון מעורר עומד במקומו. שמח. אמר "ברוך השם, נוכל לקום מחר לתפילה בזמן!"
(האור לציון)