לסיפורים יש מנעד רחב של סגנונות. יש סיפורים עצובים ויש סיפורים שמחים, יש סיפורי מתח וישנם סיפורים נעימים ועליזים, חלק מהסיפורים מעוררי השראה ואחרים מעוררי מחשבה וחקירה. כל סיפור והסגנון שלו.
אני באופן אישי מאוד אוהב סיפורים על 'סגירת מעגל'. סיפורים אלו, לבד מהעובדה שהסוף שלהם בדרך מפתיע ומשאיר אותך המום ונדהם, הם גם עוזרים לנו לראות ולהפנים שמאחורי כל מאורע מסתתרת ההשגחה העליונה שמובילה אותנו בדרך שנועדנו לצעוד בה.
לפני כשבועיים, עלעלתי מעט בין בתריו של מוסף 'שבת קודש' בעיתון 'יתד נאמן', ונתקלתי בסיפור כזה בדיוק, מהסוג שאני הכי אוהב לקרוא… את הסיפור כתב ברוב כישרון הרב ישראל למברגר, הסוקר את פעילותו של העלון הנודע והמפורסם 'עיון הפרשה':
סיפור מימי ה'בראשית' של קובץ 'עיון הפרשה' – חורף תשס"ה: "אין מקומות ישיבה הכריז נהג האוטובוס בתחנה האחרונה שביציאה מהעיר ירושלים. האוטובוס לבני-ברק היה מלא בנוסעים, אבל הרה"ג רבי הלל רוטמן שליט"א שניצב בתחנה מיהר לעלות אליו. הוא יסע בעמידה.
בדרך, שלף מעטפות מתוך שקית, והחל לקרוא מכתבי תשובות שהגיעו מקוראי הקובץ. מידי פעם נאלץ לייצב את עמידתו בעקבות סיבוב פתלתל במיוחד, אך זה לא הטריד אותו. מה שכן הטריד אותו היה החושך. הנהג כיבה את האורות, ונורות קריאה יש רק במקומות הישיבה.
או-אז פנה אליו אחד הנוסעים והציע לו פנס תאורה. הוא שמח על ההצעה והמשיך לקרוא מכתבים במרץ. לפתע שם לב למעטפה מוזרה, וליתר דיוק למעטפה עם בול מוזר; הכל היה מוצמד למעטפה באמצעות פיסת דבק סלוטייפ.
הוא הבחין לפי התשובות שמדובר בבעל כישרון גדול. במשך כעשרים דקות שקע בקריאת מכתב זה בלבד. כאשר הגיע האוטובוס לבני-ברק השיב את הפנס למשאיל, ובהוקרת תודה העניק לו קובץ חדש של עיון הפרשה.
בעל הפנס התסכל על הקובץ שהיה בידיו של הרב רוטמן, ושאל: יש לך איזה קשר לקבצים הללו? הרב רוטמן השיב בחיוב והלה סיפר שהוא שלח תשובות אך הוא מסופק אם הן הגיע וליעדן.
– מדוע אתה מסתפק? שאל הרב רוטמן.
"היה לי בול ישן" סיפר האברך "הדבקתי אותו בסלוטייפ ואני פשוט לא יודע אם הסכימו בדואר לקבל בול כזה".
הרב רוטמן חייך בהתרגשות והראה לו את המעטפה. "כבר עשרים דקות רצופות אני קורא – בעזרת הפנס שלך – את תשובותיך הכשרוניות ומתפעל"…