יבמות קטז
מדוע הורה הצדיק רבי מרדכי מסלונים ל'חתן בראשית' לתת את העליה לאדם אחר?
עד אחד בקטטה
בערוב ימיו, טרם שנתמנה הצדיק רבי מרדכי סלונים זי"ע לאיש על העדה, העתיק את מקום מגוריו מטבריה עיר מכורתו, לירושלים עיר הקודש. את משכנו קבע בסמוך לשטיבל הסלונימאי אשר בשכונת בית ישראל.
על מתפללי בית כנסת זה נמנה היה חסיד אחד, נגיד ואיש חסד, אשר מנהג היה לו לרכוש מידי שמחת תורה את שני עליות החתנים, חתן תורה וחתן בראשית. בעליית חתן תורה היה מכבד כמובן את ר' מוטל, ובחתן בראשית היה מתכבד בעצמו.
שנה אחת פרצה קטטה בינו לבין מתפלל אחר על רקע כלשהו, והנגיד יצא נפגע ונעלב קשות מהתנהגות של הלה כלפיו. בצר לו פנה אל ר' מוטל לתנות את צערו, ולבקש ממנו שינסה לפשר בין הצדדים.
השיב לו הרמ"ח: הואיל ומצויים אנו עתה בימי החגים של חודש תשרי, אין השעה מתאימה לעסוק בכך, הבה נניח את העניין בינתיים, נמתין עד לאחר שמחת תורה, ונקוה שעד אז תמצא הדרך לדון ביניכם והצדק יצא לאשורו.
ביום הושענא רבה ניגש אליו ר' מוטל ובקשו שלמחרת בקריאת התורה לא יעלה בעצמו לחתן בראשית, אלא השנה יכבד בה את זה שעלב בו.
"מדוע?" נזעק האיש, "והלא הוא פגע בי ברבים בצורה כה משפילה! ומדוע שאכבדנו כעת בעליה חשובה שכזו?"
אולם ר' מוטל נותר איתן בדעתו. "הרי עליכם להתפייס, ומעשה כזה ודאי יגרום לכך".
לא קלה היתה המשימה, אך כיון שחזקה עליו הוראתו של ר' מוטל, הלך ועשה כמצותו.
אולם בזאת לא תם הענין. עם סיום התפילה ניגש אליו ר' מוטל בשנית, ובקשו: "ידוע כי מנהגנו שהעולה לחתן בראשית מזמין את המתפללים לקדושא רבא. ולבטח הכינו בביתך את כל צרכי הקידוש. מתוך מחשבה שתעלה לחתן בראשית כמנהגך מדי שנה. ומה תעשה כעת בכל המטעמים? והלא בביתו של הלה לא נערכו לקידוש, הכרז כעת כי פלוני שנתכבד על ידך בחתן בראשית, מזמין את הציבור לקדושא רבא בביתך…"
כמובן, שהתועדות רעים מתוך ויתור עצמי שכזה גרמה לפיוס, אחוה ושיכוך כעסים, והאהבה והשלום חזרו לשרור כמקודם.
(מתוך בנתיבות האבות)