יבמות יב
מדוע צמים הבכורות בערב פסח הלא הנס היה בליל הסדר?
והיה הבכור אשר תלד
הנה יש קושיות עצומות על ענין תענית בכורים: א. הלוא הנס היה בליל הסדר ולמה צמים מקודם, (והרי גם יום ארבעה עשר אסור במלאכה, מפני שהוא יום הבאת קרבן וחשיב כיו"ט). ב. הנס היה בין לזכרים בין לנקבות, ולמה אנו נוהגים שרק הזכרים צמים? ג. הנס היה גם לבכור מאם, ולמה צמים רק בכורות מאב? ד. הנס היה גם לגדול הבית ולא רק לבכורים? ה. ויותר מזה שאלתי מדוע מי שהוא בכור עכשיו הוא זה שצריך לצום, ולכאורה כל הבכורים שהיו אז, המה וצאצאיהם וצאצאי צאצאיהם הם המה שצריכים לצום, כי הם היו צריכים להיהרג בליל הפסח, אבל מה זה נוגע למי שהוא בכור עכשיו, וכי מפני שאני עכשיו בכור אני צריך לצום עקב מה שהיה לבכורים דאז?
ומפרש מרן הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצוק"ל שגדר צום זה שונה.
הנה עד לחטא העגל היתה ה'עבודה' בבכורים, ובאמת במתן תורה הבכורים הקריבו את הקרבנות, וכמו שפירש"י בחומש, ורק לאחר חטא העגל, הואיל והלוויים הרגו את אלה שעבדו לעגל, נתבטלה הכהונה מהבכורים ועברה לכהנים. והנה עיקר הזכר של נס הפסח הוא, שהקב"ה פסח על בתי בני ישראל ולא הרג את הבכורים, ומכח זה נתקדשו הבכורים וזכו שתהיה ה'עבודה' על ידם (ואמנם לא כל הבכורות שהיו בנס נתקדשו ל'עבודה' והוא גזירת הכתוב ד'עבודה' היא רק בזכרים ולא בנקבות, ודווקא בבכורות מאב).
ומעתה יש להבין את גודל העלבון והכאב שהיו לבכורים בערב הפסח: הרי אין לך יום שהרבו בו כלל ישראל כ"כ הרבה קרבנות כמו ערב פסח, וכמו שמובא בגמרא שחטו כפליים ששים ריבוא פסחים. והנה מי היה צריך לשחוט ולעשות את העבודה? – ודאי הבכורים, כי הלוא עצם הפסח הוא על שם הנס שפסח על בתי ישראל והציל את הבכורים, ועי"ז נתקדשו הבכורים לעבודה. ולמעשה לא כן הוא, אלא הכהנים הם המה שעושים את ה'עבודה', ואילו הבכורים עומדים מבחוץ, ועל זאת כאב ליבם עד מאד.
ומהנורא היה העלבון שלהם לפני כל קהל ישראל. ונראה שזה היה מקור התענית של הבכורים ביום הקרבת הפסח, כי לעת כזאת איך יערב להם לאכול ולשתות? אמור אמרו הבכורים לעצמם: 'הלוא אנחנו צריכים להיות היחסנים! אנו היינו צריכים להקריב את הקרבנות, והנה לקחו את זה מאתנו, ונמסר הדבר לאחרים, וכל זאת מפני שחטאנו בעגל' – 'אבל אנחנו ואבותינו חטאנו', ומחמת זה פשוט לא יכלו לאכול ביום זה.
ולפי"ז יוצא כי הטעם של צום הבכורים בערב הפסח, הוא כדי לזכור את חטא העגל, ואת אשר נלקחה העבודה מהבכורים מפני זה. ולהכי אין מתענים אלא זכרים, ודווקא בכור מאב, כי רק המה נתקדשו לעבודה.
(דרשו – מתוך חוברת מיוחדת שי"ל לפני שנים רבות ע"י ישיבת קול תורה)