כשמדברים על שלג בירושלים, אי אפשר שלא להיזכר באפיזודה שהתרחשה באחת השנים כאשר שלג כבד כיסה את עיר הקודש והמקדש במשך כמה ימים.
היה זה כבר יום חמישי, לאחר ימי מצור שלגי ארוכים, ואיש החסד הרה"ח ר' משה אייזיק בוקשפן ז"ל יושב בדאגה. מה יהיה? כיצד אוכל לעזור ליהודים לכבוד שבת במזג אויר שכזה?!
לפתע הוא נזכר בגביר פלוני מעבר לים, שיש לו יארצייט ביום שישי. הוא מרים אליו טלפון נרגש, מתאר את מזג האויר הירושלמי הסוער, את המשפחות הנזקקות שנצורות בבית כמה ימים ללא אוכל בסיסי וכמה חשוב לדאוג להן לשבת קודש.
הגביר מתלהב, מתחייב מיד על סכום נכבד לעילוי נשמת יקירו לרגל הייארצייט, ור' משה נכנס מיד לפעולה עם כל ה'ברען'.
אין כאן קור ולא כפור, לא שלג ולא ברד, לא קרה ולא קרח. ר' משה מגייס כמה בחורים נמרצים. הם מעירים משנתו את בעל המכולת השכונתית שיצא לחופש לכמה ימים, בעקבות השלג. חומקים פנימה אל המכולת ומתחילים למלא שקים וארגזים מכל הבא ליד. על חשבון הברון האמריקני.
תוך שעות ספורות עומד הכן משלוח ענק של מצרכים בסיסיים לחלוקה.
ר' משה וצוות עוזריו מתבוססים בשלוליות של שלג ומים מהגשמים שהחלו לרדת זלעפות. הבחורים נרתעים מהסערה, אך ר' משה בגפו ממשיך בכל כוחו להסתובב בסמטאות ירושלים, נושא ארגזים ושקיות מזון.
רשימת נזקקים בידו, והוא דופק דפיקה קלה בדלת. מוודא שמאן דהו שמע. מניח את התכולה וממהר להיעלם. כך הוא מביא אורה ושמחה בתוך בתים השרויים באפלה ובקור גדול.
אחת הנתמכות ספרה לימים כי היא ישבה בבית בדאגה רבה, לאחר כמה ימים שנבצר ממנה לצאת ולהשיג טרף לבני ביתה. כבר סברה ששבת זו הם יעשו חול ולא יצטרכו לבריות, עד שהפתיע אותם ר' משה עם סל מצרכים טעים ומשובוהביא לביתם את 'נועם השבת'.
כך נמשכה עבודת הקודש של איש החסד כמעט עד כניסת השבת, כשר' משה מפזם לעצמו ניגוני שמחה, ומבטא את שמחתו על שזכה לעשות חסד לאחר הפסקה של כמה ימים שלא יכול היה לעזור ליהודים. בעקבות השלג.
מעניין לציין כי את כבודו האחרון חלקו לו בני ירושלים ביום שישי סגרירי של שלג. בז"ך בטבת תשנ"ב. כאשר רחובות ירושלים היו צחים ומכוסים בשלג, עלתה נשמתו הטהורה מזוככת וצחה כשלג השמימה.
(אהרן ברגמן – ביטוי הולם – המבשר)