סיפר הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א:
בירושלים עיר הקודש התגורר איש זקן מאד ושבע ימים, ה"ה הרב בלאט ז"ל, הוא נפטר בשיבה טובה והלך לעולמו בגיל מופלג מאד, יותר ממאה ועשר שנים! כאשר עליתי שם למצות ניחום אבלים, נסבה השיחה בין היתר אודות אריכות ימיו ושנותיו. ואמר בנו יבלחט"א, שלאחר שרבים נדברו בענין זה במה זכה אביו לאריכות ימים מופלגה כל כך, חשב לעצמו שיתכן שזכה לכך בשכר מצות 'כיבוד אב ואם' שקיים בהידור רב!
וסיפר שהיה לו לאביו מפעל, עסק גדול, בו עבדו עשרות פועלים במרץ רב בהנפקת התוצרת הנדרשת מדי חודש, עבור ההזמנות הסיטונאיות שהגיעו אל המפעל תדיר. היו לו להרב בלאט זוג הורים זקנים, שכיבדם ואהבם עד מאד, וחיפש דרך כיצד להחיותם בזקנותם ולתת טעם בחייהם.
לאחר שחשב רבות בדבר מצא דרך מקורית ביותר, הוא הקים בקומת המשרדים שבמפעל הענק, משרד אחד נאה ומיוחד עבור 'סידורי שיקים'… כידוע דרכי המסחר ומשא ומתן באותן שנים, שרוב התשלומים התבצעו בהמחאות השיקים, הן מצד הסיטונאים המזמינים והן מצד בעלי החנויות ושאר לקוחות החברה.
המשרד היה בנוי לתפארת, נוח ונעים עם כל הכלים הנצרכים. וביקש מאת הוריו הדגולים 'לקבל' את המשרה החשובה הזו, שכל מחזור הכספים של המפעל תלוי בה! והם אכן נענו לדבר, נכנסו יחדיו למשרדם הנעים וניהלו משם את כל ענייני השיקים גבייתם והפקדתם על הצד היותר טוב, ובהיותם יסודיים ומסודרים מטבעם טיפלו בכל שיק במסירות. עד שחשו כמו 'בעלי בתים' של המפעל כולו, שכן אחריות טיפול כל ענין השיקים מוטלת על כתפיהם…
הרעיון הנפלא שהגה הבן במיוחד בשביל הוריו, כדי להנעים את חייהם ואת שנותיהם בטובה וברכה, התברר כמוצלח במיוחד, ובכל אותן שנים היו ההורים מלאים סיפוק ושמחת חיים, וביצעו את תפקידם ברצון ובשמחה, ובכך זכו לכבוד מיוחד מכל עובדי המפעל, בהיותם ההורים של בעל הבית, ובכל אירוע שהתרחש במפעל היו הם יושבים ראשונה במלכות, וכך החזיקם בכבוד ובהדר!
והרי הדבר מפורש להדיא בעשרת הדברות, בשכר מצות כיבוד אב: "למען יאריכון ימיך, ולמען ייטב לך וגו'"!
*
מעשה נפלא שמעתי ממע"כ אבי מורי הגה"צ זצוק"ל בעל 'מעדני השולחן', באברך ירושלמי אחד שכחודש לאחר נישואיו אובחנה אצלו מחלה קשה. הרופאים המליצו אמנם על טיפול מסויים, אבל נתנו לו סיכויים קלושים ביותר להצלחה.
הכלה הצעירה לא אמרה נואש, וביקשה מבעלה להתחיל מיד בטיפול המוצע. אך הלה שהיה תלמיד חכם וירא אלקים אמר, שברצונו לנסוע תחילה לבני ברק, ולסור למעונו של מרן החזון איש זצוק"ל להתייעץ עימו ולבקש את ברכתו.
באותם ימים היתה הנסיעה לבני ברק אורכת כמה שעות, כשמירושלים הגיעו אל העיר תל אביב, ומשם בנסיעה ארוכה לבני ברק, במצבו הקשה והחלש של החולה היתה זו נסיעה של 'מסירות נפש', אך הוא לא ויתר עליה בשום אופן, באומרו שזו סוגיא מפורשת בפרק יש נוחלין (בבא בתרא קטז. וש"נ): "דרש ר' פנחס בר חמא, כל שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים, שנאמר (משלי טז, יד) 'חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה'" ע"כ.
בהגיעו אחר כל טלטולי הדרך הקשים לביתו נאווה קודש של רבם של ישראל החזון איש זצוק"ל, פרץ בבכי מר הוא סיפר על מחלתו הקשה, וביקש ברכה טובה מאחר שהרופאים קבעו שימיו קצרים ביותר…
כשמוע החזון איש את החלטת הרופאים התחייך ואמר: בשביל מה צריך כאן ברכה לסתור את קביעת הרופאים, כאשר מקרא מפורש יש לפנינו שיש בכוחו להפוך הכל! הלא הוא בפרשת יתרו (שמות כ, יב): "כבד את אביך ואת אמך, למען יאריכון ימיך"! – קח נא אפוא את הברכה הזאת שנותנת לך התורה הקדושה בעצמה, ותזכה לאורך ימים ושנים טובות.
כששמע האברך את דברי קדשו התמלא רוח חיים, ושינה תיכף את תכנית נסיעתו, במקום לצאת בנסיעה לבית החולים ולהתאשפז לטיפול הקשה והמתמשך, הוא נסע בהתלהבות אש קודש אל בית הוריו שבירושלים, ותיכף בהיכנסו ברכם לשלום בכל לב, הפשיל שרוולים והחל לעזור ולסייע בכל כוחו בכל האפשר. הוא לא פסק מלשאול את אביו ואת אימו במה עוד ניתן לעזור כאן? במה יוכל יותר לכבדם?!
כשראה אביו המסור את גודל רצונו לכבדם אמר, שמזה עידן שמחפש הוא 'חברותא' טובה ללמוד עמו לעת ערב, לאחר שמסיים את מלאכתו [הוא החזיק חנות קטנה בירושלים, שהיתה נסגרת בשעת ערב מוקדמת]. הבן הצעיר שמח על כך כמובן כמוצא שלל רב, והוא אכן החל להגיע מדי ערב לבית הוריו, למד עם אביו בחברותא בטוב לבב, לא לפני שהגיש לפניו 'כוס תה' חמה עם מיני תרגימא. ואף לאחר הלימוד נשאר לעזור ולסייע לאימו ולאביו בכל דבר, והשתדל בכל כוחו לכבדם באהבה אין קץ!
לבית החולים הוא כמובן לא נכנס, כדי שיוכל להמשיך בכל יום בתפקידו החדש שבבית הוריו, וכעבור תקופה קצרה ביותר כשנקרא אל הרופא לעריכת בדיקה מעמיקה, ולעמוד על מצב מחלתו הקשה, גילה הרופא לתדהמתו שמצב המחלה הולך בכיוון הפוך… ובמקום שיתגבר ויתחזק בכרסום האיברים הפנימיים כדרכו, נמצא הגוף נלחם כנגדו וממגר את כל יסוד המחלה!
חלפו להם עוד כמה חודשים טובים, כשמידי שבועיים לערך ניגש האיש שוב לבדיקת המצב, ומצבו הרפואי השתנה לחלוטין! עד שיצא לגמרי מכל מחלתו והיא נעלמה כליל, כמי שלא היתה כאן מעולם! הרופאים כולם ציינו זאת כנס רפואי, ושמרו בארכיונם על כל תצלומי הבדיקות אשר הראו מתחילה את מצב ההתדרדרות הקשה, ואת המהפכה הפתאומית שהתחוללה בקרבו, עד ההצלה והרפואה השלמה!
יהודי זה, סיים אבי זצ"ל את סיפורו, זכה אכן לאריכות ימים ושנים, כדבר איש האלקים בברכת התורה, והגיע קרוב לגיל תשעים שנה! ולמדנו מטיב מעשה זה, עד היכן מגעת מעלת מצות כיבוד אב ואם, וכמה צריכים אנו להאמין באמונה שלמה ותמימה בקיום התורה והמצוות, כי הם חיינו ואורך ימינו, ולהאמין בכל לב בדברי חכמים ובברכת התורה 'למען יאריכו ימיך ולמען יטב לך'!
*
בילדותנו היה אבי מורי זצוק"ל נזהר מאוד שלא להכשילנו ח"ו במצות כיבוד אב ואם החמורה, ולכן היה שוקל היטב לפני כל ציווי שציווה לנו, אם אנו נקיים אותו למעשה או לא. פעמים היה פונה אלינו בלשון מחוכמת: "אינני רוצה לומר לך ולצוות עליך לעשות כך, כדי שלא להכשילך חלילה במצות 'כבד את אביך' אם לא תעשה זאת… – לכן איני גוזר זאת בגזירת אב, רק מציע לפניך, שאם תרצה תעשה נא בבקשה כך וכך, אבל אין אתה מחויב בדבר…
ומה חושבים הנכם, זה עבד או לא? – זה עבד נפלא! אחרי פנייה שכזו לא היה שייך לסרב! המילים החמות והמחוכמות הללו, ביחד עם החיוך הפיקח שנלווה אליהם הצליחו פי כמה יותר מגישה של ציווי פקודת המושל והרודן.
ומו"ר הגה"צ רבי ישראל יעקב פישר זצוק"ל, ראב"ד העדה החרדית ומרא דאתרא דפה זיכרון משה עיה"ק ת"ו, אמר לי כמה וכמה פעמים, שמצוה רבתא זו של כיבוד אב ואם מלווה את האדם כל ימי חייו תמיד, בכל פרט ובכל ענין.
(טיב הקהילה)