הרב בנימין בירנצוויג
"ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות"
כתב הטור (או"ח הלכות ר"ח סימן תיז) 'המועדים נתקנו כנגד האבות, פסח כנגד אברהם דכתיב "לושי ועשי עוגות", ופסח היה. שבועות כנגד יצחק, שתקיעת שופר של מתן תורה היה באילו של יצחק. סוכות כנגד יעקב, דכתיב "ולמקנהו עשה סוכות".
ודברי הטור האלו צריכים באור, שאפשר להבין שאברהם עשה מצות ולכך אוכלים מצות בפסח, ואליו של יצחק ממנו עשו שופר למתן תורה, אבל מה השייכות במה שיעקב עשה סוכות למקנהו שלכך כל ישראל עושים סוכות?
וביותר יש להבין, מדוע א"כ לא נקרא חג הסכות על שם תחילת הפסוק בו מוזכר שעשה לעצמו בית, ויקרא החג 'חג הבית'?
והנראה בזה [וכמו שראיתי אח"כ שמביאים בשם החיד"א ובשם המלבי"ם] שבאור הענין של מקנהו, שהוא מלבד הבאור הפשוט שהכונה לצאנו, אבל הכונה הנוספת היא ל'קנינו' והיינו ממונו וקנינו הגשמי של האדם, שהאדם צריך לקבוע לקנינו הגשמיים 'סוכות' והיינו דירת ארעי, ולקנינו הרוחניים צריך לבנות בית קבע, וזה כונת הפסוק "ויבן לו בית" – לקניניו הרוחניים הוא בונה בית קבע, שהם אצלו עיקר וקבע, "ולמקנהו עשה סוכות" – ולקניניו הגשמיים, עשה סוכות, אינו עושה להם קביעות אצלו אלא הם בגדר ארעי אצלו.
ונפלא מאד מה שמביא התרגום על הפסוק "ויבן לו בית" – 'ועשה לו בית מדרשא', וכדבארנו ש'בית' היינו לקניניו הרוחניים והם לימוד התורה והמצוות וקביעותם הוא בית המדרש.
וא"כ הרי מובן מאד מה שנקרא חג הסוכות על שם סופו של הפסוק הנאמר על בנית בית לצאנו, כי כל מהות חג הסוכות זה 'צא מדירת קבע לדירת ארעי', שיראה האדם לעצמו שכל האסיף והתבואה וקנינו הגשמיים הם כולם צריכים להיות ארעיים בעולם הזה, "ולמקנהו" והיינו קניניו הגשמיים "עשה סוכות".
><><><><><
סיפור נפלא על מרן החפץ חיים הקדוש, מספר הגאון רבי אליעזר טורק, ששמע זאת מכלי ראשון מאחרוני תלמידי ראדין שזכו לראות פני מלאך ה' באחרית ימיו, הרב שלמה אפשטיין זצ"ל, וכך מספר הרב ר' שלמה זצ"ל:
יצאתי באותו יום י"א תשרי למחרת היום הקדוש, לעבר משרד הישיבה כדי לקבל ממזכיר הישיבה את המלגה עבור הוצאות הדרך.
יחד איתי היה בחור נוסף שהיה תלמיד חכם ועילוי גדול, ולדאבון לב נספה בשואה האיומה ה' יקום דמו. בדרכנו עברנו ליד ביתו של מרן החפץ חיים, ובדלת עמד אברך שבקש מאיתנו להכנס להשלים מנין לתפילת מנחה גדולה, כיון שהחפץ חיים חלש ממלכת להתפלל בבית המדרש, כמובן ששמחנו מאד על הזכות להצטרף למנין בנוכחותו של רבן של ישראל.
עם הכנסתנו למעונו הצנוע, נגלה לעינינו מראה נורא הוד, הגאון הקדוש רבי אלחנן וסרמן זצוק"ל הי"ד, יושב על ספסל נוכח ופני הכהן הגדול הישיש הקדוש כשעל פניו נסוכה חרדת קודש, והוא מאזין בדריכות נשגבה לכל מילה שיוציא הכהן הגדול מפיו.
רבי אלחנן, היה כידוע נוהג לשהות במחיצת רבו החפץ חיים מראש חודש אלול ועד לאחר יום הכיפורים, וכעת לפני שנפרד מרבו, ישב והקשיב לאמריו בכובד ראש.
לפי מראה פניו של רבי אלחנן שהיו עטויות בארשת רצינות מיוחדת, היינו בטוחים שהחפץ חיים מגלה לו סודות תורה נשגבים רזין טמירין למעלה מהשגתנו, בהתחלה לא העזנו להתקרב אל הקודש, אך לאט לאט פסענו פסיעה ועוד פסיעה, עד שמצאנו את עצמנו בסמיכות לשני ענקי הרוח הללו, והטינו אוזן גם אנחנו לשמוע את דברי החפץ חיים, כשקלטה אזננו את המילים הראשונות, התפלאנו לשמוע שהחפץ חיים מדבר עם רבי אלחנן דברים פשוטים ויסודיים, ממש עיקרי האמונה, אך הדרך שבה הוא אומר את הדברים נחרטו בלבי לנצח!!
בכח התאור המופלא של החפץ חיים הוא תאר כיצד תראה קבלת הפנים אותה יערכו בשמים לכל אחד ואחד בהגיע עיתו, כיצד היתה לנו הזדמנות לזכות לכל כך הרבה אוצרות רוח נצחיים, אותם בחרנו להחליף העולם חולף, כיצד יוכחיו כל יהודי בשמים על מעשיו שעה כאן, ובזבז את זמנו וכוחותיו על דבריו של מה בכך, וכדי בזיון וכצף, שום דבר לא נוכל להסתיר שם, כל כונה, כל מעשה, כל הרגשה, על הכל יוכיחו אותנו קשות, ומי יוכל לעמוד במשפט ה' האיום והנורא!!
ורבי אלחנן שומע הדברים ורוטט, כל כולו נרעש ונפחד מדברי הכיבושין של רבו החפץ חיים. ומסיים ר' שלמה את סיפורו, לאחר התפילה יצאנו נרגשים מביתו של החפץ חיים עם השקפה אחרת על העולם, עד כדי כך שחברי הי"ד שב על עקבותיו ולא ניגש כלל למשרד הישיבה לקבל את הוצאות הדרך 'יש בידי סכום כסף בצמצום והוא יספיק לי בדוחק להוצאות הדרך, אחרי מה ששמעתי מפה קדוש אין לי צורך יותר בשום מותרות כאן בעולם הזה'.
אנשים דואגים כאן בעולם הזה ל'בית' לקניניהם הגשמיים, ול'סוכת ארעי' לקניניהם הרוחנים! ומפסידים בזה את כל עולמם הנצחי.
><>><><
הסטייפלר הקדוש זצוק"ל, סיפר סיפור כשהיה בישיבת נוברדוק בצעירותו בשנת תרע"ד, ונסע הסטייפלר לביתו לכמה ימים, בהיותו בעירו ניגש אליו יהודי ושאלו מתי ישוב לישיבה, אמר לו הסטייפלר שלמחרת היום הוא ישוב לישיבה, ואז מסר לו היהודי מכתב צרור וחתום מכל צדדיו שימסרנו לבנו הלומד אף הוא בישיבה.
בנתיים פרצה מלחמת העולם הראשונה ופסקו השיירות מעיר לעיר, והסטייפלר כבר לא יכל לחזור לישיבה והמכתב נשאר שמור בכיסו.
כעבור שמונה שנים, כבר הלך לעולמו האבא שהשאיר לו את המכתב, והנה הוא פוגש ברחובה של עיר את הבחור מהישיבה שהאבא השאיר לו את המכתב. ונגיש אליו מיד הסטייפלר והביא לו את המכתב מאביו המנוח.
הבחור פתח בהתרגשות גדולה את המכתב לראות את ה'צואה האחרונה' של אביו המנוח, ומצא שכתבו בו, 'אל בני יקירי אהובי, מה שלומך וכו'…. אחרי דרישת שלומך הטוב, אבקשך זכור אל תשכח, בחזרתך מהישיבה הביתה, להביא לי משם דגים מלוחים….'.
היה הסטייפלר מסיים סיפורו, יש כאלו אומללים שמסיימים את פקידם בעולם עם בקשת דגים מלוחים, ועם זה הם באים למעלה לעולם העליון וכדי בזיון וקצף?!
ועשה למקנך סוכות – לקנינים הגשמיים של האדם כאן בעולם, יש לעשות רק דירת ארעי, זה המסר שלנו מחג הסוכות – צא מדירת קבע וכנס לדירת ארעי.