סוכה נב
מדוע הגנבים מרבים לפרוץ לבתים של פשוטי העם ולא לעשירים?
תלא נפשיה בעיבורא דדשא
הגמרא (סוכה נב.) מספרת שאביי ראה שני אנשים העומדים בנקל בנסיון, והרגיש בעצמו שאילו היה אותו נסיון בא עליו אזי לא היה בכוחו לעמוד בו, 'אזל תלא נפשיה בעיבורא דדשא ומצטער'. ומפרש רש"י 'נשען על בריח הדלת כאדם שמחשב ומצטער'. ממשיכה הגמרא ואומרת 'אתא ההוא סבא , תנא ליה כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו'. ולכן יצרו גדול משל שני אנשים הללו. ויש לדקדק, לאיזה צורך נכתב בגמרא שאביי נשען על 'עיבורא דדשא ' – בריח הדלת. ומה הנפקא מינה אם היינו סוברים בטעות שאביי נשען על הכותל…
אלא רמז גדול יש כאן, כי הנה עיננו הרואות שה 'גנבים' מרבים לפרוץ לבתי אנשים רגילים הרבה יותר ממה שנכנסים המה לבתי העשירים, ולכאורה 'איפכא מסתברא', כי ה'רווח' מאוצרות זהב וכסף הממתין להם בבתי העשירים, גדול פי כמה ממה שימצאו בבתיהם של סתם בני אדם, ומדוע אין נוהגים הגנבים כן. אלא , מכיוון שהעשירים חוששים ומתייראים מאינשי דלא מעלי שלא יכנסו לאחוזותיהם, על כן הם מציבים דלתיים ובריח וסורגי ברזל על כל החלונות, ממילא אין ביד הגנבים אפשרות לחדור פנימה. מה יעשו הגנבים, הם מחפשים ותרים אחר בית שחלונותיו פתוחים שמשם יהא נקל עליהם להיכנס.
וזהו שאמרו בגמרא שנשען על בריח הדלת, שכאשר ראה אביי שלא היה עומד בנסיון תלה את סיבת הדבר ב'עיבורא דדשא' – בבריח הדלת, כלומר שאין כאן גדרים וסייגים הרבה שימנעו מ'הגנב' להיכנס… כי רק גדרים וסייגים מרחיקים את האדם מן העבירה.
(באר הפרשה)