בָּנִים אַתֶּם לה' אֱלֹקֵיכֶם… (יד, א-ב)
אתם בדלים משאר בני נח
רבנו בחיי כתב על פסוק זה דבר נפלא ביותר, וזו לשונו:
"לפי שאתם בדלים משאר בני נח ולפי שאתם עם דבק בא-ל הקדוש, ואתם מעותדים למעלה זאת, היא מעלת העולם הבא, אין ראוי לכם לעשות מה שהם עושים".
עם ישראל הוא עם מיוחד, שהקב"ה בחר בו לבן יחיד – בָּנִים אַתֶּם לה' אלוקיכם. אין דוגמתו בשאר עמי העולם. בכל פסיעה ותזוזה שלנו שם הקב"ה, כביכול, את לבו עלינו. לפיכך צריכים גם אנו להתנהג באותו דפוס ולכבד את מעמדנו.
אל תשכח את היותך בן מלך
בהקדמה לסידורו כותב היעב"ץ, הלא הוא רבי יעקב עמדין, שעיקר מלכודת האדם במצודת היצר הרע הוא מחמת ששוכח את ייחוסו הנורא והנפלא כי בן מלך הוא!
זכור, נא, יהודי, כי בן מלך אתה, ולא נאה לבן המלך לעשות מעשים שאינם הולמים את מעמדו!
בשנה שעברה, כשהלכתי לציונו של מרן רבנו עובדיה יוסף זצוק"ל הבחנתי בבחור כבן שבע-עשרה לבוש מכנסיים קצרים, ראשו מגולח מכל צדדיו, ורק כרבולת גדולה, כתרנגול הודו, נשארה באמצע…
התבוננתי בו ואמרתי בלבי: מה קרה לו? הלא הוא בנו של פלוני – אברך מסולא בפז, הוא עצמו למד בישיבה פלונית…
איני יודע להניח את אצבעי על הסיבה להידרדרותו, אולם דבר אחד היה ברור לי – הוא שכח את ייחוסו. הוא חשב שהוא כפרי, בן השפחות, ומשום כך סבר שהוא פטור מן הכל ויכול להתעטר בכרבולות כאלו… נדמה היה לו שאינו מן הסוג של בני מלכים, שעוטים על עצמם חליפות ועניבות, או מגבעות. הרי ברור לכולם, שאדם שיש לו מגבעת, היינו כתר, אינו יכול להתאבק בעפר.
המגבעות שאנו לובשים הם סוג של הכתרה, וכל הלובש אותן יש לו תואר של בן מלך.
כמה כואב לראות בן מלך מסכן, שאינו יודע שהוא בן מלך… חובה עלינו להודיעו כי בן מלך הוא, ועליו להתלבש ולהיראות כפי שבן מלך נראה.
החטא הנורא מכל
רבי אהרן מקרלין זצ"ל נשאל פעם, מהי העבירה הנוראה ביותר שיש להיזהר ממנה, ומהו החטא הגרוע ביותר שיהודי יכול לחטוא?
הניח ראשו על השולחן במשך כמה רגעים והרהר, לאחר מכן הרים לפתע את ראשו ואמר: "החטא הנורא ביותר שעלול יהודי לחטוא הוא: לשכוח שהוא בן מלך!"
אין גרוע יותר מלשכוח את ייחוס המלוכה שלנו! אדם ששכח שהוא בן מלך – איבד את כל מה שיש לו!
פירושים רבים נאמרו על המילים הקדושות "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" (שיר השירים ו, ג), ולענייננו יש לומר: אני אצל המלך והמלך נמצא איתי. כשהמלך נמצא אתנו סדר ההנהגה הוא אחר. הדיבורים אינם אותם דיבורים, המעשים אינם אותם מעשים, התפילות אינן אותן תפילות וגם לימוד התורה אינו אותו לימוד תורה. עלינו לדבר כמו בן מלך, להיזהר בכל מילה היוצאת מן הפה, ללמוד בהתמדה ולא להפסיק באמצע הלימוד, להתפלל מעומק הלב, ועוד כהנה וכהנה הנהגות המתאימות לבני מלכים.
זו הסיבה שימי אלול הקדושים שבים ומזכירים לנו את היסוד הזה [הנרמז בראשי התיבות של שם החודש] כדי להזכיר לכל אחד, שאינו יכול לבוא לפני המלך באותן הנהגות שנהג עד כה, משום שכעת הוא עלה למעלה מיוחדת.
מה הוא מיטיב – אף אתה מיטיב
הליכותיו של בן מלך שונות במהותן מהנהגת אדם פשוט, והדברים טבועים במהותו, עד כדי כך שכאשר אינו נוהג כך, אפשר לזהות בקלות שאינו בן מלך.
מעשה במלך שהיה לו בן יחיד שעתיד היה להיות יורש העצר. ביקש המלך לחנך את בנו כדי להכשיר אותו לקראת התפקיד הגדול המצפה לו, ולכן פרסם מכרז: "דרוש יועץ לחינוך בן המלך". אנשים רבים באו, והמלך בדק ובחן אותם, אך איש מהם לא עורר בו אמון במיוחד, והוא שלחם בזה אחר זה.
לבסוף הגיע אדם והציג את עצמו כמי שיכול לייעץ.
"במה אתה מתמצא?", שאל המלך.
"בשלושה דברים" – השיב האיש – "אני מתמצא בסוסים ויודע לזהות סוסים נבחרים. אני מתמצא ביהלומים, ויודע להבחין בין יהלומים אמיתיים ויקרים לכאלו שאינם, והדבר השלישי שאני יודע הוא – תכונותיהם של בני אדם. כאשר מתבונן אני באדם יכול אני לקבוע במדויק מה הן תכונותיו".
שלושת התחומים הללו אכן היו נחוצים בעיני המלך. מלכים זקוקים לסוסים אצילים ומיוחדים, ליהלומים יקרים, וייעוץ המתאים לתכונות נפש האדם בכוחו להביא כל אחד להצלחה. הוא הודיע לאיש כי הוא נותן לו את בנו לניסיון בן שבועיים ימים, לאחר מכן יבחנו את התוצאות, ועל פיהן תיקבע המשכורת שלו.
הסכים היועץ, וכבר למחרת פגש בבן המלך ויצא אתו למכירה גדולה של סוסים נבחרים שנועדה לאצילים, רוזנים ושרי המדינה, כדי לבחור לו סוס ראוי לשמו.
בהגיעם למכירה ניגש אליהם אחד מן הסוחרים הממולחים והפיקחים, כשהוא מוביל אחריו סוס גבוה, מרשים ומבריק, הראוי למלכים.
התפעל בן המלך מן הסוס. באורוות המלך ישנם סוסים רבים, אולם סוס יפה כל כך עוד לא ראה מימיו. הוא עמד לקנות את הסוס, ונמלך ביועץ.
"אל תתקרב אליו" – הזהיר היועץ.
"למה?"
"זהו סוס שהורג את רוכבו. בתחילה הוא מוביל בגאון את בעליו, אולם אחר כך רומס אותו".
"מנין לי שאתה צודק? אולי אתה סתם אומר?"
"תוכל לבדוק אותי. קרא למוכר ובקש ממנו להדגים לנו דהירה על הסוס הזה".
המוכר הסכים מיד וטיפס על הסוס במיומנות. הוא החל לרכב ולדהור, וכשסיים התרומם הסוס, הפילו לאחור, רמס אותו תחת רגליו והרגו.
נבהל בן המלך. "אכן צדקת. אל תבט אל מראהו ואל גובה קומתו"…
לאחר מכן קנה לו היועץ סוס אביר. בן המלך שמח מאד, הוציא מכיסו שטר של עשרים שקלים, ואמר ליועץ: "אמנם משכורת עדיין אינך מקבל, אך מגיע לך טיפ על שהצלת את חיי".
כעבור כמה ימים הלך בן המלך עם היועץ לבורסת היהלומים. התקיים יריד יהלומים, והוא בקש לקנות לו יהלומים.
מיד כאשר הגיעו הציעו להם יהלומים יפהפיים. בן המלך התלהב ועמד לקנות, אך היועץ עצר אותו: "אל תיגע ביהלומים הללו! הם מזויפים, עשויים זכוכית פשוטה".
"איך תאמר כך על היהלומים המרהיבים הללו?"
"סמוך עלי. אקח אותך למקום אחר"
"אבל אני רוצה כאן. יהלומים כאלו עוד לא ראיתי בשום מקום"
לבסוף השתכנע לשלוח את היהלומים לבדיקה, שהוכיחה כי אמת דיבר היועץ. לא היו אלו יהלומים כי אם זכוכיות.
בן המלך התפעל מן היועץ, ושוב תגמל אותו בשטר בן עשרים שקלים כאות תודה.
בדרכם חזרה לארמון, אמר בן המלך ליועץ: "לאחר שהוכחת פעם אחר פעם כי הנך מבין גדול, אולי תוכל לומר לי גם מהן התכונות שלי?"
"אל תיבהל מן הדברים שאומר לך, והאמן לי כי אלו דברי אמת" – החזיר לו היועץ והנמיך את קולו – "אמנם הנך סבור שאתה בן המלך, אבל באמת אינך בנו. המלך והמלכה הם חשוכי בנים, ושנים ארוכות דאג המלך על כך שאין לו יורש. פעם ראה אותך במכירה של ילדים עזובים, מצאת חן בעיניו והוא קנה אותך, אימץ אותך וגידלך כבן".
נסער בן המלך מהדברים ששמע והודיע: "אלך לאבי ואשאל אותו על כך".
בתחילה ניסה המלך להבין מהי סיבת השאלה הזו, אולם לבסוף הודה: "אמת, אינך בני, אבל אני מגדל אותך כבן, ואתה עתיד לרשת אותי".
"אכן, כל דבריך אמת" – חזר בן המלך ליועץ – "אבל אמור לי, מנין ידעת זאת? מדוע העלית דבר כזה בדעתך? הרי נראה אני כמו בן מלכים מושלם".
אמר לו היועץ: "האמת היא שהגעתי למסקנה הזו לאחר שראיתי את צורת הנהגתך. לפני ימים מספר הצלתי אותך ממוות בטוח תחת רגלי סוס אביר, ואתה מצאת לנכון לשלם לי בשטר פעוט בן עשרים שקלים. אחר כך הצלתי אותך מקניית יהלום מזויף בסכום עתק, ושוב מצאת לנכון להודות לי על כך בתשלום קטן ומגוחך של עשרים שקלים. תהיתי בלבי: איך יתכן דבר כזה? הלא לבן מלך יש תכונות אחרות. יש לו רחבות לבב שגורמת לו לרצות להיטיב עם בני מדינתו! הוכרחתי לומר שאינך באמת בן מלך, שהרי תכונות המלכות אינן קיימות בך!"
בני מלכים אנחנו, בנים אתם לה' אלוקינו! אך כדי להיות בני מלכים – עלינו להעריך את עצמנו כבני מלכים ולנהוג כפי שבני מלכים נוהגים – מתוך רחבות לבב ורצון לגמול חסד עם הבריות, לעזור לזולת, להתייחס אליהם בכבוד, ולא לחיות כבני אדם מצומצמים.
הקב"ה מגלה את טובו עלינו ועל כל העולם כולו – "ובטובו הגדול תמיד לא חסר לנו…". הוא נותן ומשפיע גם לבני אדם שאינם ראויים, ואפילו לכאלו המשיבים לו רעה תחת טובה, וכשהוא מתייחס אלינו באופן הזה, עלינו ללמוד ממנו ולהתייחס כך גם לזולתנו.
לפעמים מקבלים בני אדם כל מיני סגולות – תאמר כך וכך… תעשה כך וכך… ולאחר מכן הם באים ומעידים: לא היה כאן מעשה ניסים. הרגשנו בחוש כי רצון יראיו יעשה ואת שוועתם ישמע ויושיעם. התפללנו וביקשנו, וה' שמע את תפילתנו.
בן יודע שרק אביו יכול לעזור לו, ובאופן הזה צריך האדם להיות דבוק בה' ולהרגיש שרק הוא יכול לעזור.
בנים אתם לה' אלוקיכם – תחשיבו את עצמכם כבנים, ואני אספק את כל צרכיכם כאב המספק את צרכי בניו.
(רבי ראובן אלבז שליט"א – משכני אחריך)