יומא פח
על מי הטיל מרן הגר"ח קנייבסקי לעשות חמישים סיומי מסכת?
סיום מסכת
החינוך במצוה מצוה צ"ה מפרש בטעם שהחוטא מביא קרבנות, 'הלא אמרנו כי עיקרי הלבבות תלויין אחר הפעולות, ועל – כן כי יחטא איש לא יטוהר לבו יפה בדבר שפתים לבד, שיאמר בינו ולכותל חטאתי לא אוסיף עוד. אבל בעשותו מעשה גדול על דבר חטאו, לקחת ממכלאותיו עתודים ולטרוח להביאם אל הבית הנכון אל הכהן, וכל המעשה הכתוב בקרבני החוטאים, מתוך כל המעשה הגדול ההוא יקבע בנפשו רוע החטא, וימנע ממנו פעם אחרת.
מה שיוצא מדברי ׳החינוך׳ הוא, שהטעם בהבאת הקרבנות הוא שהאדם שחטא אינו יכול להסתפק באמירה בינו־לבין עצמו ׳חטאתי, לא אוסיף עוד, אלא צריך לעשות ׳מעשה גדול על דבר חטאו.
גם במעשה שלפנינו נוכל להיווכח שמרן הגר״ח קניבסקי לא הסתפק בכך שהחוטא יתוודה על חטאו, אלא הציע לו לנקוט במעשה פלוני, על-מנת לזכות לכפרה שלימה.
ב׳תשעת הימים׳ של חודש אב, אמר הרבי מקלויזנבורג זצ״ל לאורחי מלון ׳גלי צאנז׳ בנתניה, שכיון שהמלון סמוך לישיבת צאנז, יגיע מדי יום בחור מהישיבה, יערוך סיום-מסכת, וכל אורחי המלון ישתתפו בסיום, וכך יהיה מותר להם לאכול בשר.
והנה, אירע פעם במסעדה פלונית, שביקשו להסתמך על ההיתר הנ׳׳ל, והזמינו בן־ישיבה שעשה סיום מסכת לפני אורחי המסעדה, ובכך הותר להם לכאורה לאכול בשר.
מה שקרה לאחר מכן הוא, שהבחור הודיע שבעצם הוא לא סיים את כל המסכת, אלא למד בה רק את ההתחלה והסוף… יוצא אפוא שה׳סיום׳ המופרך שעשה לפני עשרות האנשים, לא היה כלל בגדר סיום, ואלה שחשבו שבכך הם יכולים לאכול בשר, טעו, והבחור ההוא הכשיל אותם באכילת בשר בתשעת הימים.
הבחור הגיע אלינו וביקש תיקון וכפרה על מעשיו. כשהייתי אצל גיסי מרן הגר״ח קנייבסקי שליט״א, הצגתי בפניו את הדברים, והגר״ח שאל כמה אנשים השתתפו בסיום. כשהשבנו שמדובר בערך ב־50 איש, אמר הגר״ח שאם הוא רוצה לכפר על מעשיו, שיעשה 50 פעם סיום על המסכת ההיא!
וכשניסיתי לומר לגיסי שיתכן ש־50 סיומים הם פרויקט קשה מדי, החמיר מרן שליט״א עוד יותר את אמירתו, והורה שסיום אחד מתוך ה־50 יהיה עם המהרש״א!
חושבני שההסבר בדברי הגר״ח הוא שאם בסופו של דבר יצא דבר טוב מהמכשלה הזו, והבחור יעמול בתורה כדבעי, עד כדי עריכת 50 סיומים, זה עצמו תיקונו של החטא שעשה.
ואוסיף בזה, כד הוינא טליא, נפגשתי עם הגאון רבי צבי־פסח פרנק זצ״ל, ה׳הר צבי' והגאון שאלני מה אני לומד, והשבתי לו שאנחנו לומדים מסכת בבא קמא.
ואמר לי שהוא למד אותה מאה פעמים ואחת!
(מצוות בשמחה ויקרא)