האברך הרים את עיניו מהגמרא וענה: "החתונה תהיה ביום ח' באדר, בעז"ה". ראש הכולל קפא על עומדו…

לפני כשבוע התקשר גביר מארה"ב, מתומכי התורה באחד הכוללים הגדולים באלעד, כולל 'מדרש אליהו', אל ראש הכולל. היהודי אומר לו: "אני מחתן את בתי בשעה טובה ומוצלחת בח' אדר הבעל"ט (=התאריך המדויק שונה, מפני צנעת הפרט- שב"ג), וברצוני לממן חתונה שלמה של אחד מאברכי הכולל שלך שמחתן את בתו. אשלם את כל ההוצאות שלו, כולל הביגוד של הכלה וכל המשפחה, מקום החתונה, הקיטריינג, הצלם, התזמורת, הכל, את כל ההוצאות הנלוות. אבל בתנאי אחד, שגם החתונה שלו תתקיים בח' באדר, לא לילה קודם ולא לילה אחרי"…

"תראה", אמר לו ראש הכולל, "בכולל שלנו לומדים בעיקר אברכים צעירים. כמה חתונות יש בחודש של בני ובנות אברכי הכולל? אולי חתונה אחת, אולי שתיים. ומה הסיכוי שיהיה אברך מהכולל שבדיוק ביום זה יחתן את בתו? לא משהו"…

אך הגביר התעקש. "רק אם יש לך אברך שמחתן בת בח' באדר – אני משלם"…

ראש הכולל נכנס לכולל, המלא וגדוש במאות אברכים, וניגש לאחד האברכים שאירס את בתו לאחרונה. "מתי אתה מחתן את בתך?", שאל את האברך.

האברך הרים את עיניו מהגמרא וענה: "בח' באדר בעזרת ה'".

ראש הכולל קפא על עומדו…

מדובר באברך תלמיד חכם ששקוע כל כולו בעולמה של תורה, מתמיד ושקדן עצום. אברך שזנח את כל הבלי העולם וכל מאווייו רק בתורה הקדושה. הוא עסוק רק בלימוד ומתפרנס רק ממילגת הכולל, ממילגת הכולל-ערב, כולל שישי-שבת וממלגות מבחני 'דרשו', כשגם רעייתו עובדת בעבודה ביתית שאינה מניבה משכורת גדולה. כך שהוא באמת לא ידע מהיכן הוא יצליח לחתן את בתו.

אבל יושב בשמים ישחק. הקב"ה דואג בכל לב לנסיכי הכתר שלו, אברכי הכוללים.

***

יהודי עובד בארגון להסברה יהודית. לעיתים רחוקות הוא שולח לאברכים כל מיני סטודנטים וכותבים שונים, שרוצים מידע ורקע יהודי או תורני לנושאים שונים. השבוע הוא שלח סטודנט, שכותב כנראה איזו עבודה, שרצה לשמוע מיהודי חרדי "מה לדעתו התחזית לשנה הקרובה לאור מגפת הקורונה", בשלל נושאים.

השאלה ה'מלומדת' הצחיקה את האברך הנשאל. "הרבה דברים למדנו מפרוץ מגפת הקורונה", הוא השיב לו, "אבל הדבר הראשון שלמדנו הוא שאין לנו שום מושג מה יקרה מעבר לשנייה הבאה. הקב"ה הראה לנו איך הוא, ורק הוא, שולט בכל, מנהל הכל ועושה רק מה שהוא רוצה. תחזיות? ממש לא"…

"פרעה ועמו האמינו בחוזק הטבע, ולא רצו לראות את השגחת הבורא. זוהי משמעות עבודתם ליאור ולצאן. היאור הוא היה הסמל לחוזקו של ארץ מצרים שאינו נצרך לגשם, כמו כן הטלה הוא המזל של חודש האביב, שהוא הראש והראשון לחדשי שנת החמה, ואף הוא מסמל את חוזק הטבע. ולכן סגדו המצרים לשני אלו, כי האמינו בקדמות העולם ועליונות הטבע", כותב הגאון רבי שמואל שלום דזאלאשינסקי שליט"א בספרו 'שש משזר', בפרשתנו, פרשת בא. "בני ישראל היו שקועים בטומאת מצרים והיה עליהם לבטל בנפשם את הדעות המשובשות שנחלו מיושבי הארץ. לכן רצה הקב"ה לערער בהם את האמונות הכוזבות ולהעמיד תחתיהם את האמונה האמיתית בהשי"ת. לכן ציוה הקב"ה על בני ישראל להפריש את הטלה לקרבן לה', לשוחטו דווקא בשיא עליית המזל שהוא באמצע החודש, ולאוכלו לשם שמים. כך יבטלו אמונת הטבע מליבם, ויחדירו בנפשם את ההבנה הנרצית ש"כל דברינו ומקרינו כולם נסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם".

המתבונן היטב בפרשה, והדברים מבוארים בהרחבה בספר 'שש משזר' שם, יראה לנכון כיצד הקב"ה הראה מצד אחד 'ניסים גלויים', כלשון הרמב"ן, אך גם 'ניסים נסתרים'. ניסים המשולבים בתוככי דרכי הטבע עצמם. מצד אחד, כותב ה'שש משזר', הקב"ה עשה ניסים אדירים והראה כיצד הוא מבחין בין בכורי ישראל לבכורי מצרים, ומצד שני, באותו הרגע עצמו, דורש הקב"ה מבני ישראל "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר", וכתב רש"י: "שמאחר שנתנה רשות למשחית לחבל, אינו מבחין בין צדיק לרשע, ולילה רשות למחבלים הוא".

הדברים, לכאורה, אינם מובנים. הרי בלילה הזה נגלה הקב"ה בכבודו ובעצמו בהנהגה למעלה מדרך הטבע, והבדיל בין בכורי ישראל לבכורי מצרים. א"כ מה פשר הפחד מהמזיקים, שניתנה להם רשות להזיק ואינו מבחין בין צדיק לרשע?

אלא המסר הוא, כפי שכתב הרמב"ן, להבין שגם הטבע הוא נס, כלומר לשלב בין נס לטבע, וממילא דווקא מתוך נס עצום זה של מכת בכורות עדיין נשאר הטבע במקומו, כפי רצון ה' שאינו רוצה לבטל הטבע לגמרי ודווקא לכן נשארה עדיין חובת ההשתדלות להישאר בבית, לבל יזיק להם המשחית בחוץ, שאינו מבדיל בין צדיק לרשע. רעיון זה, של השגחת השי"ת עלינו, מחוץ לדרכי הטבע ובד בבד גם בטבע עצמו, שזור בכל חלקי הפרשה, במצוות הקרבת קרבן הפסח, קידוש הלבנה, המכות המובאים בפרשה ועד יציאת בני ישראל ממצרים.(וראו בהרחבה בביאור הדברים בספר שש משזר שם).

מצד אחד, הקב"ה חפץ שנפעל בדרכי ההשתדלות הראויים ע"פ הנהגת הטבע. כך הקב"ה ברא את העולם. מצד שני, הקב"ה משדד מערכות בתוככי הטבע עצמו ומחוצה לו, מחליט הכל כרצונו, מביא מגפה מוזרה ובלתי מוסברת ומביא חיסונים שיעזרו לה, בורא סוגים חדשים של מוטציות ומוכיח שהחיסון יעיל או לא יעיל (את זה נגלה בהמשך…) מולם. באידיש יש משפט מפורסם: "אַ מענטש טראַכט און גאָט לאַכט", האדם מתכנן והאלוקים צוחק. ופתגם מפורסם אומר: "החיים הם מה שקורה לך בזמן שאתה עסוק בתוכניות אחרות"…

הקורונה, וזאת כל בר דעת הבין, הראתה לנו במוחש, בצבעים חיים וברורים, עד כמה זה נכון. אנחנו חייבים לפעול בדרכי ההשתדלות הטבעית, להישמר מכל משמר על חיינו ועל חיי כל היהודים האחרים, לחבוש מסכות, לשמור מרחק, להתחסן, אבל מי שקובע מה יתרחש כאן כל דקה- הוא רק הקב"ה, שמוליך את הטבע כרצונו. ומדוע? מה התכלית בזה? כעת איננו מבינים. אך יבוא יום, ב"בוא יום ה' הגדול והנורא", אז נבין לפתע הכל. כל הפאזל יסתדר מול עינינו לפרטי פרטים. ואז? "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה"…

***

מספרת  הגברת ר., מחנכת חשובה בבי"ס 'בית יעקב' באלעד:

"חזרתי בשעת לילה מאוחרת לאלעד. ראיתי  בחור ישיבה המתהלך בסמיכות אנה ואנה, כמחפש דבר מה, אך לא מוצא. הוא שאל אותי האם אולי במקרה ידוע לי האם יש בבנין מכשיר אינהלציה. השבתי לו שאכן כן. תוך כדי כך, הבחור התקשה לנשום והתיישב על המדרגות.

"בעלי סייע לו לעלות לדירתנו  והוציא את מכשיר האינהלציה. אך לא מצאנו  את התרופה לקשיי נשימה.

"נקשנו על דלתות השכנים, אך לשווא, התרופה לא נמצאה. אחת השכנות נתנה לי תרופה אחרת, שלא התאימה לבחור. לקחתי את התרופה איתי ושבתי איתה הביתה. נסענו איתו למוקד הרפואי, שם טיפלו בו באינהלציה מתאימה.

"האמפולה עם החומר שקיבלנו מהשכנים עמדה במטבח ולמרות שהתכוונתי להשיבה לשכנים, שכחתי ודחיתי, שלא כהרגלי. החומר הוכנס למגירה ושכב שם ע … לעשרה בטבת.

"היינו בבית בבידוד מלא, לאחר ששניים מילדי לקו בקורונה. לפנות בוקר מעיר אותנו בננו בן העשר, כשהוא מתקשה לנשום ומשתעל  שיעול כבד.  יצאנו איתו למרפסת לאויר  הקריר, אך הוא עדיין התקשה לנשום. נסינו ליצור קשר עם מוקד 'מכבי'  ותוך כדי השיחה, היא נותקה. החלטנו לעשות לו אינהלציה, אך בסלסלת התרופות אין תרופה מתאימה.

"'רגע, החזרת את התרופה שלקחת ממשפחת…?"

"לא החזרתי, עניתי, פשוט שכחתי. הנה התרופה…

"אחרי מספר שאיפות מהחומר, ההתקף נרגע והילד החל לנשום יותר בקלות. בינתיים אחות מ'מכבי' חיברה אותי למד"א, ששלחו אלינו במהירות ניידת נט"ן ואמר שהאינהלציה היא זו שבחסדי שמים  סייעה לו  במצוקה הנשימתית"…

— אנחנו נמשיך לשמוח שהקב"ה משגיח עלינו בהשגחה פרטית, אוהב ודואג לנו.

(יתד נאמן)