יומא מג
מדוע ביקש הגרמ״ד סולוויצ'יק מאביו הגרי"ז שיקבע זמן לארוחת בוקר?
שלא יסיח דעתו ממנה
הנה בכמה מקומות מצינו שנאמר לגבי התורה לשון שמירה, כאן נאמר 'ושמרתם את בריתי' (שמות יט ה), וכן כתוב 'שמר לך את אשר אנוכי מצוך היום' (שמות לד יא), בא הכתוב לומר שדברי תורה צריכין שימור. וכמו שמצינו שחולין אינן נפסלין רק אם ידוע שנטמאו, וכל זמן שלא ידוע בהם שנטמאו הרי הם בחזקת טהרה שאינם צריכין שימור בטהרה. משא"כ תרומה וקודש נפסלין בהסח הדעת, ואע"פ שאין יודע להם שום טומאה מכל מקום כיון שלא שמרם והסיח דעתו משמירתם, נפסלין בהסח הדעת ולמדו זאת מהפסוק 'משמרת תרומותי', שלענין קדושת תרומה צריך שיהיה משומר דוקא, ולא מועיל מה שאינו יודע בהם קלקול אלא צריך שיידע שהם טהורים.
וכן בתורה מוכרח האדם לשומרם בטהרה, ומיד שיסיח דעתו מעבודתו ומשמירתו נפסל, ואע"ג שאינו יודע בעצמו שום קלקול, כל שלא נזהר להשמר בטהרה וקדושה נפסל. ובזה יבואר הפסוק 'שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך' (דברים לג יח). כי לכאורה היאך אפשר להאדם לבל יסיח דעתו מתורתו, והרי מוכרח לצאת לשוק ולעסוק בפרנסה, וכמו שאמרו במסכת ברכות (לה:) הנהג בהם מנהג דרך ארץ.
וההסבר הוא שאמרו בפסחים (קא:) בני חבורה שהיו מסובין לשתות ויצאו לקראת חתן, כשהם חוזרים טעונים ברכה, כי היציאה נחשבת להיסח הדעת. ואומרת הגמרא במה דברים אמורים שלא הניחו שם מקצת חברים, אבל הניחו מקצת חברים, כשהם חוזרים אין טעונים ברכה, מכיון שמקצתן שנשארו במקומן, אז גם לגבי היוצאים אין זה היסח דעת. וכן הוא בעסק התורה אם עוסקים בכנופיא ובקיבוץ, אז גם כשמקצתן יוצאין לפרנסתן הרי הניח מקצת חברים בבית המדרש, ובפרט אם העוסק הוא מהמחזיקין ידי העוסקים בתורה כמו זבולון ויששכר, גם לגבי היוצאין אין יציאתן היסח הדעת, וזהו שאמר הפסוק 'שמח זבולון בצאתך' אחרי ש'יששכר באוהליך' כיון שהוא נשאר בעבודתו בבית המדרש.
וזאת תורת האדם המעולה הקובע עתים לתורה לבל יסיח דעתו מתורתו, וגם בעת עסקו בצורך פרנסתו יהיה דעתו למען יוכל לעסוק בתורה תיכף אחר העסק ולחזור ללימודו, וגם בעת עוסקו בפרנסה יתבונן תדיר בכל מה שהוא עושה, אם הוא על פי תורה אם אין בו איסור גזל או אונאה וכדומה, נמצא דגם אז דעתו על תורתו.
(הגדת בית הלוי)
לימוד בכל המצבים
סיפר הגרמ״ד הלוי שכאשר הגיע תורו להכין אוכל עבור אביו מרן הגרי״ז זצ״ל בווילנא. והיתה דרכו של הגרי״ז להתפלל בכל יום בשעה אחרת, וממילא גם אכל כל יום בשעה אחרת… והתלונן לפניו שדבר זה מבטלו מלימודו, וביקש מאביו שיקבע זמן קבוע בכל יום מתי הוא אוכל… ענה לו מרן הגרי״ז בטרוניא, כי כשהיה הוא אצל אביו מרן הגר״ח זצ״ל, היה נוהג לשלוח אותו לכל מיני שליחויות עד שהיה בן ט״ז שנים, ולא היה מניחו ללמוד במנוחה… וגם שליחויות שהיו יכולות להעשות ע״י אחרים, מ״מ היה שולח דוקא אותו… ובלבד לחנכו כי גם כאשר הוא עוסק בדברים אחרים, בל יסיח את דעתו מלימוד… ועל כן מה זה שהגרמ״ד טוען שהדבר מבטלו מלימוד…
(עובדות והנהגות לבית בריסק ח"א עמ' קעג)