לעיתים אנחנו לא מבינים, עד כמה הענקת תשומת לב יכולה לשנות את מצבו של אדם מהקצה אל הקצה. להלן סיפור המעובד מתוך 'מצוות בשמחה', דברים שנאמרו מאת הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, רבה של רמת אלחנן, והובאו על ידי הרב מיכאל צורן הי"ו.
מעשה בבחור שנכנס ללמוד בישיבה קטנה. הוא נתקל בקשיים מיד בהתחלה. לא היו אלו קשיים רציניים, אך בהעדר תשומת לב הבעיות תפחו והפכו למשמעותיות. עם הזמן הבעיות גררו תופעות לא רצויות כמו ירידה במוטיבציה, פערים לימודיים וקשיים חברתיים. לאחר מספר חודשים הבחור חש שיברון לב, עזב את הישיבה וחזר לביתו. "לא רוצה ללמוד. לא רוצה לנסות. לא רוצה מסגרת חלופית. לא רוצה כלום", קרא בסערת רגשות.
הוא חווה תסכול עצום. לא היה לו סדר יום קבוע והוא ניסה את מזלו בניקוי דירות. היה זה לפני חג הפסח ומטבע הדברים הדרישה לעזרה בניקוי הבתים היתה גדולה. מן השמים גלגלו שאת המודעה שהבחור תלה ראה הרב חיים ישראל שטרן מקרית ויז'ניץ בבני ברק. הרב שטרן ורעייתו התקשרו לבחור וקבעו איתו שיבוא לנקות את ביתם.
מיד כשהגיע לשם, הם הבינו שמדובר בבחור שעזב את המסגרת הישיבתית. לכן הם העניקו לו יחס שונה וחם במיוחד. בהתחלה, הם הגישו לו כוס קפה ועוגה טעימה. הם עשו זאת במאור פנים לבבי. תוך כדי כך פנה הרב שטרן לזוגתו ואמר לה בפני הבחור: "אה, איזו זכות יש לנו, שבחור ישיבה מסדר לנו את הבית לכבוד הפסח!".
מאז מדי יום ביומו כשהגיע לבית המשפחה, אוזניו קלטו הוראות ובקשות, שאוזניו לא הסכינו לשמוע עד עתה בבתים אחרים: "אל תגרור את הרהיט הכבד – אין זה מתאים לבן ישיבה". או שאמרו: "אל תנקה את השירותים. אתה בחור שמגיע מהיכל הישיבה, ואנחנו לא רוצים שתתעסק בדברים כאלה". מדי שעה אמרו לו: "תנוח קצת. אינך צריך לעבוד כל כך קשה. זה לא מגיע לך…".
מאידך גיסא, הם השמיעו באוזניו מחמאות על עבודתו המסורה והיעילה: "לאחר שניקית את החדר, המקום כל כך מבריק. אנחנו רואים, שאתה יכול להוציא מעצמך את הכישורים המוצלחים הטמונים בך", אמרו לו.
מילים אלו פעלו בבחור בעוצמה רבה. באותם הימים הבחינו לפתע הורי הבחור, שהוא התחיל לחזור הביתה עם ברק בעיניים! בליבו ניצת הזיק. זה זמן מה שהבחור לא התפלל במניין, מכיוון שלא היה לו חשק לקום מוקדם. אולם בעקבות דבריהם של הרב שטרן ורעייתו הבחור התחיל לקום מוקדם יותר בטענה, שעתה יש לו סיבה לקום. הוא התחיל להתפלל את כל התפילה במניין ואמר: "כך הרב שטרן עושה, וגם אשתו אינה מוותרת על התפילה".
הוא התחיל לסייע גם בבית להוריו. הוא חזר ואמר בכל הזדמנות, שהוא מרגיש, שזוג הזקנים שבביתם הוא עובד, מעריכים ומכבדים אותו. "הסבתא הזו מאמינה באמת ובתמים, שאני הבחור המוצלח ביותר", היה אומר לאמו בכל בוקר.
מאז כל סדר יומו השתנה, ו'הפרי שנשר' התחיל לשוב ולהתחבר לשורשים… הנס הגדול ביותר התרחש לאחר הפסח. הבחור הביע את רצונו לחזור לישיבה שבה למד. ראשי הישיבה ערכו לו אבחון מחדש. הם תמהו, האם אכן זהו אותו בחור שעזב את הישיבה בטריקת דלת באמצע החורף?! ראש הישיבה בכבודו ובעצמו התקשר להורים והביע את התפעלותו מהשינוי העצום, שחל בבנם. הוא הודיע להם על קבלתו המחודשת לישיבה. מיד כשחזר לישיבה, הבחור עשה חיל בלימודיו. עד מהרה נעשה לאחד הבחורים המובילים בישיבה בשקידתו ובידיעותיו.
הרב זילברשטיין סיים את הסיפור והוסיף: "יש כאן צוואה לדורות. הסיבה העיקרית לנשירתם של הנערים היא, שהמחנכים וההורים לא העניקו להם את תשומת הלב הראויה". לא בכדי דרשו רבותינו על הביטוי שאנחנו אומרים בברכת 'מעין שבע' בערב שבת: 'מחיה מתים במאמרו' – האדם יכול במאמרו, להחיות מתים, כפשוטו. כלומר, לקחת אדם המיואש מחייו ואינו רואה כל טעם לקום מוקדם בבוקר, אינו חושב שיש לו עתיד ומרגיש מרוסק לחלוטין – ובמספר מילים ניתן להרעיף עליו טל של תחיית המתים ולתת לו את החיות והרצון לחיות את חייו.
(פניני עין חמד)