יומא יט
מדוע אהרן הכהן לא יצא מלכתחילה בתופים ובמחולות?
שחשדוהו
וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" (שמות ד', י"ד)וגם הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו
קושיה אחת נשאלה בפני שני גדולי ישראל. כל אחד מהם תירץ את הקושיה באופן אחר, וכל אחד מהם הגדיר בתירוצו את עצמו ואת דרכו בחיים בעבודת השם!
משה רבינו נשלח לגאול את כלל ישראל ולהוציאם ממצרים. אהרן אחיו היה גדול ממנו בשלוש שנים , והוא לא נבחר לגאול את ישראל ממצרים. משה רבינו מבקש מהקב"ה "שלח נא ביד תשלח", והקב"ה מבשרו: "הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו". אמרו חז"ל (יל"ש רמז קמ"א): "אילו היה אהרן יודע שהקב"ה כותב עליו 'וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו'- בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו".
עמד מרן הגרא"מ שך זיע"א בהיכלה של ישיבת פוניביז' ושאל מה ששואל כל מי שמתבונן בדברים אלו: מה ייתן לאהרן הכהן ומה יוסיף לו, שהתורה מעידה עליו 'וראך "וראך ושמח בלבו", וכי לא הכיר את עצמו דיו? וכי לא עשה את מעשיו בתכלית השלמות לפי דרגתו? מדוע לא יצא מלכתחילה בתופים ובמחולות?
"האהרן הכהן האט זיך חושד גיווען" ("האהרן הכהן חשד בעצמו") הרעים מרן הגרא"מ שך בקולו "אהרן הכהן לא יצא בתופים ובמחולות , משום שהיה תדיר בודק את מעשיו, מפשפש וממשמש פעם אחר פעם אם שלמים הם. כשיצא לקראת משה רבינו, אף שלא היתה שום קנאה בליבו, בכל זאת חשד בעצמו שמא בכל זאת יש בו סרך של קנאה, ולכן לא יכול לצאת בתופים ובמחולות לקראתו, משום שכל מעשה שהאדם עושה צריך להיות אמיתי. מכיוון שלא היה בטוח במאת האחוזים שאין בו סרך של קנאה, לא היה יכול לעשות מעשה שאינו תואם את פנימיותו. משום כך, רק אם היה יודע שהקב"ה כותב עליו 'וראך ושמח בלבו', כלומר שהוא נקי בתכלית הנקיון מכל סרך של קנאה, היה יוצא לקראתו בתופים ובמחולות".
"אמענטש דארף זאך חושד זיין צו ער איז א אמת'ער" ("כל בן אדם צריך לחשוד בעצמו ולבדוק בעצמו אם מעשיו אמיתייים"), תבע מרן הרב שך מעצמו ומשומעיו. מי שזכה להכיר את מרן הגרא"מ שך, ידע כי לא הגדיר כאן אלא את עצמו. בדברים אלו קיפל את תמצית אישיותו ואת דרכו בחיים ובעבודת השם! מרן הגרא"מ שך היה חושד בעצמו תדיר ובודק את עצמו ואת מעשיו יומם ולילה, ובוחן אותם ללא הרף כדי לראות אם הם נובעים ממקור האמת. תדיר היה מזכך עצמו זיכוך אחר זיכוך, כדי שכל מעשה שלו יהיה אמיתי לחלוטין.
כשהציגו את מאמר חז"ל הזה בפני הגרי"ש אלישיב ואת השאלה שנשאלת מאליה, הגיב מיד בפשטות: "ברור שאהרן הכהן הכיר עצמו היטב וידע שאין בלבו שום סרך של קנאה, ברור גם שהוא מצידו היה יוצא לקראת משה רבינו בתופים ובמחולות, אלא שחששו של אהרן נבע ממקור אחר לגמרי. ידע אהרן הכהן את גדלותו של משהרבינו, הכיר היטב את מדרגת עצמו וידע בדיוק באיזו דרגה הוא עומד. הוא ידע אף מהי דרגתו שלו לעומת דרגת משה רבינו אחיו, אלא שלא ידע אהרן הכהן מה אומרת ה'תורה' בענין זה. ידע אהרן שיש 'הלכה' , שלאח הגדול מאחיו בשנים יש עדיפות כלפי אחיו הצעיר, גם אם הצעיר גדול ממנו במדרגות. אלא שהוא לא יכול היה לצאת לקראתו בתופים ובמחולות – הנהגה של הכנעה כלפי אחיו הצעיר – בעוד שייתכן כי על פי 'דין' אין לנהוג כך".
"אולם לאחר שהקב"ה בעצמו כותב בתורה 'וראך ושמח בליבו', כלומר התורה בעצמה פוסקת את הדין שבענין זה, אין שום עדיפות של אח גדול כלפי אח קטן, ולכן היה יוצא לקראתו בתופים ובמחולות".
(גדולה שימושה)