פסחים קכא
האוכל מסעודת פדיון הבן האם נחשב לו כאילו התענה
וצונו על פדיון הבן
בספר זוכר הברית (סי' לה אות ו) כתב ״מסורת בידינו, מי שאוכל בסעודת פדיון הבן כאילו התענה פ״ד תעניות, והנח להם לישראל אם אינם נביאים הן בני נביאים הן, ומסתמא כן בא בקבלה איש מפי איש. אמנם בספר ׳שדי חמד׳ (כללים מערכת ס, כלל נד) כתב 'בהיותי בעיר הקודש ירושלם ת״ו בשנת תרט״ן הזמינו אותי על פדיון הבן ולא הלכתי, ואמרו לי שיש בספרים שסעודת פדיון היא העולה במקום פ״ד תעניות, ואני לא הייתי יודע דבר זה. שוב ראיתי בספר שו״ת הדר (סי' לט סה.) שכתב, שהעולם אומרים שסעודת פדיון הבן עומד במקום פ״ד תעניתים, ונראה שאין מקור לדבר הזה רק שיחה נאה בפי הבריות'.
מספרים שלאחר שיצא הספר ׳שדי חמד׳ לאור, אשר מחברו הרי בקי היה בכל ספרי ראשונים ואחרונים ז״ל, ומצאו אנשי עיה״ק ירושלים מה שכתב כי אין מקור לסגולה זו שהאוכל מסעודת פדיון הבן נחשב לו כאילו התענה פ״ד תעניות, נתמלאו כולם בתמיהה, שכן דבר זה מקובל הוא מדור לדור ללא עוררין, וכל כך נשתרש הדבר עד שאפילו אנשים נכבדים מתאמצים לזכות בכמה פירורים מהחלה הגדולה שהכהן פרס עליה, והיתכן לומר שאין למנהג זה שום מקור קדום. באותו זמן נערך בירושלים מעמד של מצות פדיון הבן, שבו השתתף גם מרא דארעא דישראל הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד זצ״ל, והמשתתפים התווכחו ביניהם על דבריו של בעל השדי חמד, עד שקם אחד ואמר, הנה אתנו הגאון רבי יוסף חיים זוננפלד רבה של ירושלים, הידוע בבקיאותו המופלגת בכל חדרי התורה ובספרי הראשונים והאחרונים, נשאל את פיהו. נתן רבי יוסף חיים חיוך של קורת רוח בשואלים, וענה להם בפקחותו, אכן אין שום מקור בספרים למאמר זה שהסעודה בפדיון הבן נחשבת לפ״ד תעניות, אבל יש בכך רמז בתורה המרומז בראשי תיבות, בפסוק שבפרשת בא (שמות יג יג): וכל בכור ״אדם בבניך תפדה״, נוטריקון: א'ם ד'בר מ'ה ב'פדיון ב'ן נ'הנית, י'חשב כ'אילו ת'ענית פ'ד' הִ'תְעַנִּיתָ.
והוסיף רבה של ירושלים עוד נופך, שיש עוד סגולה הנחשבת למי שעושה אותה כאילו התענה פ״ד תעניות, והוא לימוד דף גמרא, ומי שלומד גמרא נחשב כאילו התענה פ״ד תעניות, כי ד״ף בגימטריא פ״ד, רק שעל סגולה זו אין הרבה קופצים.
(אוצר פלאות התורה פרשת במדבר)