יעקב א. לוסטיגמן
מעשה ביהודי שהיתה לו בת בוגרת שהגיעה לפרקה, והשקיע רבות בחיפוש חתן תלמיד חכם שיישא אותה לאשה. החיפושים נמשכו בעמל וביגיעה, שידוכים עלו וירדו, והנה ביום מן הימים אכן הגיעה הצעת שידוך מושלמת, הבחור המוצע הנו תלמיד חכם ואציל מידות, המשפחה מכובדת וראויה, ייחוס לא חסר ובחסדי שמים גם הנושא הכספי אינו מהווה מכשול בדרך לשידוך המוצלח.
שאלו ההורים את פי הנערה, ולאחר שהשיבה הן, ששו ושמחו וקבעו שעה לשתיית ה'לחיים' בקול רינה והמון חוגג.
שעות לפני מעמד ה'לחיים', ניגש האב לבנו הצעיר, ילד כבן תשע, וגילה את אוזנו בסודי סודות שהנה עומדת אחותו לבוא בברית האירוסין בשעה טובה ומוצלחת.
האב סבר כי הילד בוודאי יופתע ויזנק בריקודי שמחה, אבל הילד שבאמת שמח מאוד, לא היה נראה מופתע בכלל: "אני ידעתי שהיא עומדת להתארס", אמר על אחותו.
"מאיפה ידעת?" שאל האב בספקנות בלתי נסתרת. הוא הרי יודע כמה שמרו הוא ורעייתו גם הנערה המדוברת על הענייין כולו בסודי סודות, ונזהרו שאף אחד מהילדים בבית לא ישמע את שיחות הטלפון ובירורים האינסופיים.
אבל הילד לא התבלבל. הוא ניגש למגירה, פתח אותה והוציא ממנה פתק שעליו נכתב 'הסכם' באותיות גדולות ומגשומות ועם לא מעט שגיאות כתיב.
"אני עשיתי הסכם עם הקדוש ברוך הוא", מספר הילד לאביו בטבעיות מוחלטת, "אני אגיד קריאת שמע שעל המיטה מתוך הסידור, ובתמורה הקב"ה ידאג לאחותי לשידוך מוצלח בתוך חודש.
"היום הערב ימלא חודש לאותו הסכם", השלים הילד את דבריו כשהוא מושיט לאביו את ההסכם שמאשש את דבריו, "והייתי בטוח שכמו שאני עמדתי בחלק שלי בהסכם, גם הקב"ה יעמוד בחלק שלו. לכן לא התפלאתי לשמוע שאחותי מתארסת".
בינו לבינינו
הסיפור הזה, שאגב הוא אמיתי לגמרי, מעלה תהייה מאוד מאוד גדולה. לכאורה הילד לא עשה מעשה יוצא דופן. הוא אמר קריאת שמע שעל המיטה מתוך הסידור. זאת קבלה יפה ונהדרת, אבל היא לא מאוד חריגה.
לא מדובר כאן בילד שוויתר על כל רכושו לטובת הזולת, הוא לא קיים איזו מצווה נדירה במיוחד, וגם התפילות שלו לא היו יוצאות דופן. כולנו מכירים אנשים שהתפללו על שידוכים לבנותיהם ואחיותיהם, ולא נענו באותה מהירות שבה נענה הילד הרך.
אז מה באמת הסוד שלו?
נראה שהביטחון המוחלט שלו בכך שההסכם מחייב כביכול את בורא כל עולמים, הוא הגורם.
על כגון דא המשיל הבעל שם טוב הקדוש משל לאחד משרי המלך שהגיע פעם לעיירה רחוקה ובני העיירה טעו בו וחשבו שהוא המלך. אמרו בני העיירה שהם זקוקים לתקציב כדי לסלול דרך גישה רחבה ונוחה לעיירתם, ועוד הם מבקשים שיתוקנו בגדרות ברחבי העיירה, ויינטעו עצים לנוי ולתפארה ועוד ועוד.
השר הזוטר שהתמכר באותם רגעים להרגשה שהוא כביכול המלך המושל בכל המדינה, הסכים להבטיח להם את כל מבוקשם ביד רחבה, וזכה לכבוד גדול בתמורה.
לאחר תקופה כשראו בני העיירה שהמלך אינו ממהר למלא את הבטחותיו כביכול, שיגרו לו איגרת והזכירו את הביקור שלו בעיירתם ואת ההבטחות שהבטיח.
מלכה של אותה מדינה הבין את אשר אירע, וכעס על חוצפתו של השר. אבל לפני שפנה לטפל בשר, הקדים להורות לעושי דברו לפנות לאותה עיירה ולמלא את כל ההבטחות שהבטיח השר בשמו.
כששאלו הסובבים מדוע ממלא המלך אחר הבטחות שהוא מעולם לא הבטיח, השיב להם כי בני העיירה אינם מכירים בטעותם. אם ההבטחה לא תתממש, הם יחשבו את המלך לאדם המכזב חלילה וחס, ולכן הוא מנסה למלא את משאלותיהם, וורק לאחר מכן יחליט מה לעשות עם המלך.
כך גם מי שמאמין בברכותיו של הצדיק, הקב"ה ממלא את כל ההבטחות והברכות, כדי שלא יאמרו חלילה וחס, וכך גם אירע עם אותו ילד רך שבתמימותו ואמונתו המוחלטת, כביכול לא הותיר ברירה אחרת, אלא למלא את כל משאלותיו.