וַיְשַׁלַּח אֶת הָעֹרֵב (ח, ז)
בתום ארבעים ימי המבול, פתח נח את חלון התיבה ושלח את העורב, שריחף סביבותיה ולא אבה לצאת לשליחות, כפי שנאמר: "וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב עַד יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" (בראשית ח, ז), ומדברי רש"י המבאר מפני מה סירב העורב לבצע את השליחות, אנו למדים על גודל טומאתו. על כן שלח נח את היונה הטהורה, שבתחילה יצאה לשליחות ולא מצאה מנוח לכף רגלה, לאחר שבוע שבה כשעלה זית בפיה וכעבור שבוע נוסף לא שבה עוד, וכך ידע נח כי תמו המים מהארץ.
והדברים מעוררים תמיהה, מדוע שלח נח את העורב בתחילה ולא שלח מיד את היונה?
כמדומני שניתן ליישב את השאלה על ידי הרגשה מאוד עדינה. נח הרי ידע שהמבול בא מפני שהבורא יתברך התעצב על מצבם הרוחני הירוד של בני הדור וכעס על הנהגתם המשוקצת והטמאה, ולכן הוא החליט להשמיד את הבריאה ואמר לנח: "קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ" (שם ו, יג).
עתה, לאחר המבול, ביקש נח לבחון האם רוח הטומאה כבר נכחדה מהעולם ובאה תחתיה אוירה של קדושה. אטמוספירה חדשה שבה אפשר לבנות את העולם מחדש, ולכן שלח ראשית כל את העורב, שהוא עוף טמא, וביקש לראות כיצד ינהג והאם ימצא את מקומו בעולם החדש ובאווירה הטהורה.
רק לאחר שהעורב הטמא סירב להתרחק מהתיבה, שלח נח את היונה שהיא עוף טהור ועם ישראל נמשל אליה, כפי שדרשו חז"ל במדרש (פסיקתא שיר השירים ב, יד) על הפסוק: "יוֹנָתִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע בְּסֵתֶר הַמַּדְרֵגָה הַרְאִינִי אֶת מַרְאַיִךְ הַשְׁמִיעִינִי אֶת קוֹלֵךְ כִּי קוֹלֵךְ עָרֵב וּמַרְאֵיךְ נָאוֶה" (שיר השירים ב, יד).
לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב
רבי משה איסרליש זצ"ל הידוע בכינויו הרמ"א זכה לחבר הגהות על השולחן ערוך, שיש המכנים אותן בשם 'המפה', לרמז שרבי יוסף קארו זצ"ל יצר את השולחן והרמ"א הוסיף על המלאכה ופרש עליו מפה. בהקדמה ל"שולחן ערוך" הבהיר רבי יוסף קארו, כי כתב את רוב הדברים על פי שיטות עדות המזרח, ולפיכך בא הרמ"א והוסיף הלכות ומנהגים רבים לשיטת פוסקי אשכנז.
מלבד זאת זכה הרמ"א לחבר את הספרים "דרכי משה", "תורת העולה" ועוד, ופסקיו הם יסוד היסודות לכל מורה הוראה בישראל.
הרמ"א כיהן כרב, כאב בית דין וכראש ישיבה בעיר הולדתו קראקא, ומצודתו נפרשה על כל ערי פולין, גרמניה וצפון איטליה. בתוקף תפקידו כרב העיר קראקא, הוטלה עליו האחריות להשגיח על כשרות הבשר שמכרו קצבי העיר היהודים.
מעת לעת התקיים בעיר קראקא יום השוק, בו היו מתאספים מאות אנשים מהעיר ומסביבותיה ומציעים את מרכולתם למכירה. באחד מימים אלו, בשעה מוקדמת בבוקר, הלך הרמ"א לתפילת שחרית בבית הכנסת. בדרכו הוא חלף בשוק וראה קבוצת יהודים מתגודדת סביב קצב צעיר המציע שומן בהמה למכירה.
הרמ"א ניגש אל המוכר ושאלו: "למי שייך השומן הזה שאתה מוכר?"
"השומן שייך לאבי", השיב שוליית הקצב, "הוא בעל אטליז הנמצא תחת השגחת הרב!"
הרמ"א פנה לציבור הלקוחות וציווה עליהם שלא לקנות מהשומן עד שאבי הבחור יופיע במקום. "ברצוני לדבר עם בעל האטליז בעצמו!"
הזמן חלף ובמקום התאסף ציבור ענק של לקוחות, אך הרמ"א לא הניח לאיש לקנות מהשומן, וכמובן שאנשי העיר שסרו למשמעתו לא העלו על דעתם לנהוג כנגד הוראתו הנחושה של המרא דאתרא.
בינתיים הגיע זמן התפילה. הגבאי פנה לרמ"א ורימז לו בעדינות כי בבית הכנסת כבר ממתינים לרב העיר כדי שיוכלו להתחיל בתפילה. כשראה הרמ"א כי השעה התאחרה, פנה לבן הקצב והודיע לו בתוקף: "אני מזהיר אותך לבל תעז למכור אפילו כזית אחד מהשומן הזה עד שאסיים את התפילה ואחזור מבית הכנסת!"
הרמ"א הלך לבית המדרש ובינתיים הגיע למקום בעל האטליז, שראה ציבור ענק עומד סביב דוכן השומן וממתין בציפייה. "מה קורה כאן?" שאל הקצב את בנו בפליאה, "מדוע אינך משרת את הקונים?!"
"מה אעשה אבא?" הצטדק הצעיר, "רב העיר עבר ליד הדוכן והזהיר אותי באזהרה חמורה, שלא אעז למכור מהשומן עד שיסיים את התפילה ויחזור לשוק".
בעל האטליז שמע את הדברים והקים קול זעקה: "מה אירע פתאום! מדוע הרב אינו מתיר למכור את השומן? הרי הוא נלקח מבהמה כשרה שנשחטה למהדרין תחת השגחתו!" אבל הציבור החכם הבין שהרב לא היה מזהיר באזהרה כה נוראה שלא לקנות מהשומן, אם לא היה צל כבד המעיב על כשרותו.
בינתיים שב הרמ"א מהתפילה, הגיע לשוק, ניגש לבעל האטליז והחל לחקור אותו בכל תוקף: "מה מקור השומן הזה שאתה מוכר כאן?!"
"מה השאלה?" התגונן הקצב, "השומן ניטל מבהמה שנשחטה למהדרין, הרב בכבודו ובעצמו פיקח על השחיטה!"
אבל הרמ"א לא קיבל את דבריו והרעים לעברו בקול נוקב: "תגיד לי עכשיו, מהיכן השומן הזה שאתה מציע למכירה?!"
הקצב ניסה לספר במבוכה כי מקור השומן מכאן ומשם, אך הרב לא קיבל את מעשיותיו והורה לו בחריפות: "תגיד לי תכף ומיד, מאיפה הבאת את השומן הזה?!" וכך, בלית ברירה, הוכרח הקצב להודות בבושת פנים ובקול עגום כי מדובר בשומן אסור של 'דבר אחר', רחמנא ליצלן!
לנוכח ההתרחשות המרעישה, פערו הנוכחים את עיניהם בפליאה וקראו בהתרגשות: "כזו רוח הקודש! כזו קדושה של הרמ"א! אשרי העיר קראקא שזכתה לרב בעל מופת שכזה!" ומיד מיהרו לשאול את הרמ"א בסקרנות ובהשתוממות כיצד ידע כי מקור השומן בבהמה טמאה.
אולם הרמ"א חייך והשיב בענוות חן: "לא נביא ולא בן נביא אנוכי. חז"ל אמרו במדרש (בראשית רבה סה, כו) 'לא הלך העורב אצל הזרזיר אלא שהוא מינו' ולימדונו שהואיל והזרזיר הוא בעל חי טמא, לכן הוא שוהה מטבעו במחיצת העורב שאף הוא בעל חי טמא.
הבוקר, כשהלכתי לתפילה, ראיתי עורב החג מעל השומן וחשבתי לעצמי, מה יש לעורב טמא לחפש מעל דוכן בו נמכר שומן כשר. אמנם היה זה בשוק הפתוח, אבל בכל אופן לבי אמר לי, שאם העורב הטמא מעופף מעל השומן, הרי שיש דברים בגו ומן הראוי לברר ולחקור את פשר הדבר. ואכן לאחר חקירה ודרישה התברר כי מדובר בשומן שמקורו מבהמה טמאה. והיות והעורב הוא בעל חי טמא, לפיכך הוא ריחף מעל שומן החזיר שאף הוא בעל חי טמא!"
הנוכחים שמעו את הדברים ונפעמו להיווכח עד היכן הרחיקו לראות עיניו הקדושות של הרמ"א.
(רבי אהרן טויסיג שליט"א – דורש טוב בראשית)