נדמה להם טובה
הערב הוא יומא דהילולא של רבינו הקדוש השפת אמת.
יש רעיון נפלא שהוא אומר בפרשת השבוע, בליקוטים, וכדי להבין את המסר העמוק שבדברים נקדים סיפור שהיה עם השפת אמת בעצמו.
בעיר שידלובצה התגוררו שני אחים ממשפחת בידרמאן. אח אחד היה שמו ר' משה חיים בידרמן והוא היה חסיד גור, מחסידיו של הרבי השפת אמת. והאח השני, ר' יחזקאל בידרמן, היה חסיד של הרבי רבי יעקב אריה מראדזימין.
ביום מהימים נודע לאחים על מכרז ענק שהצבא הוציא לאספקת מתכת לכל צרכי הצבא.
כשמדובר במתכת, מוצר בסיסי לתפקוד של הצבא, לכלי נשק, למגנים ועוד, הרי שמכרז כזה יש בו פונטציאל עצום להרוויח הרבה כסף: אפשר לקנות מתכת בזול ולמכור לצבא במחירים גבוהים ולהרויח כסף רב. בפולין היו אנשים שהפכו לעשירים עצומים בזכות המכרזים עם הצבא, היו כאלה שהיו מספקים חיטה, היו כאלה שסיפקו בדים עבור בגדי החיילים, והמכרז עם המתכת הייתה הזדמנות נדירה להתעשר כהוגן.
נסע האח ר' משה חיים לגור ושאל את השפת אמת על העיסקה. התעניין השפת אמת: אולי יש לו עסקים אחרים? ענה לו ר' משה חיים: כן. אני עוסק בעניינים אחרים, אבל כעת יש הזדמנות נדירה להתעשר. השפת אמת שמע ואמר לו: מה לך להתעסק איתם? החסיד שמע, ומתוך אמונה תמימה בדברי הרבי, משך ידו מהעסק והחליט שהוא לא משתתף במכרז.
אחיו, ר' יחזקאל, ששמע מאחיו על העיסקה הגדולה של המכרז, וגם שמע ממנו על כך שהרבי השפת אמת לא נתן לו את ברכתו להשתתף בעסק, החליט שחבל מאוד לא לנצל את ההזדמנות. הוא נסע לראדזימין, וגם שאל על המכרז. למרבה הפלא, היו שני נביאים אלו מתנבאים בסגנון אחד, והראדזמינער ענה לו: בשביל מה אתה צריך עסקים עם אנשי צבא.
שני האחים לא ניגשו למכרז, זה לפי ששמע מהשפת אמת וזה לפי ששמע מהראדזמינער.
בוורשא היה עשיר גדול ששמו היה "עדלמאן". הוא שמע על המכרז, ניגש והתמודד וגם השיג את המכרז.
הוא התחייב לספק לצבא כמויות עצומות של מתכת לפי מחיר מסוים לקילו. הוא היה אמור להרוויח מהמכרז הון רב, כיון שלקנות את המתכת בשווקים בפולין היה במחיר זול בהרבה. ההפרש העצום היה נכנס לכיסו.
עובר זמן מחתימת המכרז ומחירי המתכות בעולם החלו לעלות. התברר שלא זו בלבד שהעשיר עדלמאן מוורשא לא ירויח כלום במכרז הזה אלא הוא גם יפסיד כמעט את כל רכושו. התברר שהמחיר שהוא התחייב לספק בו את המתכת לצבא היה נמוך בהרבה מהמחיר של המתכת בשווקים.
החסידים ששמעו בקול רבותיהם, זה אצל השפת אמת וזה אצל הראדזמינער, ניצלו בניסי ניסים מהפסדים עצומים שהם לא היו מסוגלים לעמוד בזה.
*
אם היינו נפגשים עם אותו עשיר עדלמאן מוורשא, יום אחרי חתימת המכרז, היינו משוכנעים שהוא עשה את עיסקת חייו. הוא היה מברך את אותו יום שבו הוא חתם על המכרז. אין טובה יותר גדולה מזו.
ואם היינו מדברים אתו כמה ימים אחרי, כששערי המתכות עלו, אז הוא כבר היה בוכה ומיילל: מתברר שהטובה הגדולה שהוא חשב שיש לו – הייתה לו לרעה עצומה. כעת הוא הולך להפסיד סכומים עצומים. כמה הוא היה עושה בשביל להחזיר את הגלגל אחורה, בכדי שהוא לא יוכל לחתום על המכרז.
אבל זה כבר מדי מאוחר.
*
את הרעיון הנפלא הזה אומר השפת אמת בליקוטים על הפסוקים בתחילת פרשת השבוע (שמות י א-ב): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה בֹּא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ: וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'".
אומר השפת אמת: הקב"ה הכביד את לב פרעה בכדי שיוכלו לתת לו את כל העונשים והמכות: 'לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ', אבל מה פרעה חשב? פרעה היה משוכנע שהכל הולך לטובתו. הוא מחליט והוא קובע. ואין מי שיאמר לו מה לעשות. אומרים לו לשלוח את היהודים, והוא מסרב. וכך עובר פעם אחרי פעם: הוא מסרב, ואז יום אחד מתגלה הכל: הטובה הזו שפרעה חשב שיש לו – היא רחוקה לגמרי מלהיות טובה! מתברר שזו דווקא רעה עצומה! הוא גם שלח את בני ישראל, גם קיבל עשר מכות, וגם הפסיד את כל רכושו.
אומר הרבי השפת אמת: "וזהו שכתוב: 'בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו למען שתי' כו', כי כבידות לבו הוא רק שיהיה מוכרח לעשות הניסים כנ"ל, וזהו שכתוב 'אשר התעללתי במצרים' – כי זה שחוק גדול שנדמה להם טובה מה שהיה רק לרעתם".
איזה צחוק היה לראות את פרעה איך שנדמה לו שהכל הולך לטובתו – אבל זה היה בדיוק להיפך! כל צד שהוא עשה – רק הביא אותו אל סופו המר.
*
וכמה הדברים האלה רלוונטיים: לפעמים אדם אומר לעצמו: הנה אדם שהתנהג שלא ביושר – עשה והרויח כסף רב; הנה אדם שלא שומע בקול הצדיק – נהנה מהחיים ויש לו כל טוב. אין מה לקנא. ביום אחד הכל יתברר ויתגלה "כי זה שחוק גדול שנדמה להם טובה מה שהיה רק לרעתם". אז גם יתברר שדברים כאלה שהיו נראים כרעה – הם דוקא הטובה האמיתית והנצחית!