הכנה לחג על ידי לימוד ענייני החג
רבי ישכר דוב מבעלזא היה מסתגר בחדרו בזמן שאגד את ארבעת המינים וזו הייתה אצלו עבודת קודש הנעשית בסילודין ובכוונות. אחד מחסידיו רצה להיות נוכח בזמן מסוגל זה ולעקוב מקרוב אחר עבודת רבו, מה עשה? נכנס לחדר בהיחבא והסתתר בו.
כאשר נכנס מהרי"ד לחדר, הרגיש בחסיד המסתתר וגם הבין מפני מה, פנה אליו ואמר לו: "אתה חושב שלהתכונן לחג זה לראות את הרבי שלך אוגד את ארבעת המינים. אתה חושב שבזה תרגיש מקדושת החג. כך לא מתכוננים לחג. אולי תראה מה אני מרגיש אבל בעצמך לא תרגיש. אני אלמד אותך כיצד להתכונן לחג, לך ללמוד את ענייני החג בגמרא עם פירוש רש"י ותוספות ותעיין בראשונים ובטור בית יוסף ושו"ע ועל ידי הלימוד תוכל לטעום מטעם החג ולזכות באור קדושתו.
מסופר שרבי לוי יצחק מברדיצ'וב היה עובד ביום כיפור למעלה מכוח אנוש. עמד על רגליו בכל התפילות ובליל יום כיפור עסק בעבודת הקודש והכל נעשה כפי מנהגו בקול גדול ובהתרגשות עצומה. כאשר סיים את תפילתו במוצאי התענית, ביקש שיביאו לו להשיב את נפשו ומיד מיהרו להגיש לו שתיה ועוגה, אך הוא דחה אותם מלפניו ואמר התכוונתי להשיב נפשי בלימוד, תביאו לי גמרא סוכה ומיד החל ללמוד בהתלהבות, מתכונן לחג הבא.
רבי בונים מפשיסחא אמר שההכנות לחג הן כמו הכנות לחופה. צריך לדאוג לפרטים רבים. אך אם לא לומדים את הלכות החג זה דומה לחופה שהכל הכינו בה ורק את טבעת הקידושין שכחו.
חסידים מספרים שרבי נפתלי מרופשיץ היה כל עניינו חג הסוכות. בכל ימות השנה, בכל שיחה ששוחחו עמו בכל נושא שהוא, סיבב את השיחה לבסוף שתגיע למצווה האהובה עליו, מצוות סוכה. הוא נהג לבנות סוכה שיש בה שאלה הלכתית. יש דעות שבכל שנה בנה עם בעיה אחרת ויש דעות שבכל שנה עם כמה שאלות. וכל כך למה? הוא רצה שכל אדם שייכנס לסוכתו, ידון עמו בכשרות הסוכה ובצדדי הדינים, וכך ידברו על הלכות סוכה ויעיינו בדיניה, כי דבר שמחבבים אותו מדברים עליו ועסוקים בו.
עוד אמרו עליו על רבי נפתלי מרופשיץ, שהיה עוסק בלימוד מסכת סוכה בכל ימות השנה, ואמר שזו סגולה שישרה השלום בתוך ביתו וכפי שהמליץ ה"תפארת שלמה" על המשנה "מי שהיה ראשו ורובו ושולחנו בתוך הבית" מי שהוא עסוק ראשו ורובו בלימוד מסכת סוכה – זה שולח לו ברכה לתוך הבית.
אור התורה
מעשה באברך שהתאונן בפני בעל ה"חידושי הרי"ם" שאין מצוותיו שוות מאומה היות ומקיימם שלא בכוונה. אמר לו מיד: חלילה לך מלחשוב כך. למדנו שספק ברכות להקל ואם היה אפילו ספק שהמצווה לא מרוממת ומקדשת את העושה, לא היינו יכולים לברך אשר קדשנו במצוותיו וציוונו. אך מעשה המצווה מאיר לפי שעה. אורה קלוש והשפעתה מתפוגגת אבל באם יסמיך לקיום המצווה את הלימוד והעמקה בדיניה הרי שהוא יואר באור התורה שהוא נחרט ומשתרש וקיים לנצח.
חסידים מספרים שפעם בא ה'באר מים חיים' לשבות בלובלין אצל ה'חוזה', ובשעת הסעודה ביקש ממנו ה'חוזה' לומר דבר תורה. ה'באר מים חיים' אמר שידוע לו, שלמרות שהרבי מבקש שיאמרו דבר תורה, אין הוא מתכוון באמת שיאמרו ובאמת רוצה שיסרבו. אמר לו ה'חוזה': "הפעם אני באמת רוצה שתאמר".
פתח ואמר, כתוב בתורה "ואיש את קדשיו לו יהיו", כאשר מקיים אדם מצווה אין היא נחשבת לשלו כי לזאת נברא ולעשותה נצטווה, אך ההכנה למצווה היא שלו היות ועליה לא נצטווה, ועל כך יש להמליץ "איש את קדשיו" כאשר אדם מקדש, מזמן ומכין את עצמו למצווה "לו יהיו" זה נחשב לשלו וזה קניינו כי זה תוספת שהוסיף להידור מצווה. ומה לנו תוספת והכנה והידור מצווה יותר מלימוד פרטיה ודקדוקיה שנדע לקיימה על הצד הכי טוב.
הקורקבן הקדוש
מעשה באברך ירא שמים ופרוש, שכל ימיו באהלי שם ואין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. לא ידע מאומה מהקורה בעולם. לא הלך לחקור, לראות ולדעת. כלום לא מעניין אלא תורה בלבד. גם לימודו היה באופן הזה שכל מילה ומושג בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה הוא קדוש ונשגב. למד על שור שנגח את הפרה בלי שידע צורת שור וצורת פרה. למד הלכות שחיטה ומאכלות אסורות וכל מילה בהם זה מושג קדוש אצלו, נשגב.
לאחר מספר שנים בא אצל רב לקבל ממנו היתר הוראה. הרב בוחן אותו ורואה אדם מלא וגדוש בידע רב, אוצר בלום ממש. זוכר הכל בעל פה אבל משהו מרגיש לרב לא נכון. ממשיך לבחון ואינו יודע לשים את האצבע על מה שמפריע לו. באמצע המבחן באה אשה עם שאלה על קורקבן העוף שזה עתה נשחט בשבילה. הרב שמח שעכשיו יוכל לבחון ממש הלכה למעשה את האברך, הניח לפניו את הקורקבן וביקש ממנו לחוות דעתו.
האברך מביט נדהם בקורקבן וברב ושוב בקורקבן ושוב ברב, ואחר כך מתגמגם ושואל: "זה הקורקבן הקדוש המוזכר בשולחן ערוך הקדוש?".
על כך יש לנו לאמץ את סברת ה"אבני נזר", שחובת ההכנה לחג היא חלק ממצוות החג, שכן באם למשל אדם לא ידאג לפני חג פסח לקדש ולטהר את עצמו, הרי לא יוכל לקיים את המצווה, ויוצא שההכנה היא חלק בלתי נפרד מקיום המצווה, ולאור סברה זו יש לאמץ את הכלל להתכונן לחג בלימוד הלכות החג כדי שנוכל לקיים את המצווה בהידור הראוי.
לשליחת תגובות לכותב הטור, הרב מרדכי שטוב, כתבו ל: