"אִסּוּרֵי הַמַּאֲכָלוֹת וְתַעֲרוֹבוֹתֵיהֶן, טְּרֵפוֹת, בָּשָֹר בְּחָלָב, חֵלֶב וְדָם, בִּשּׁוּלֵי גּוֹיִם, וּשְׁאָר אִסּוּרֵי אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה – הַנְּקִיּוּת בָּהֶם צָרִיךְ דִּקְדּוּק גָּדוֹל. וְצָרִיךְ חִזּוּק, כִּי יֵשׁ תַּאֲוַת הַלֵּב הַמִּתְאַוֶּה בְּמַאֲכָלִים הַטּוֹבִים, וְחֶסְרוֹן הַכִּיס, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. וְהַמֵּקֵל בְּמָקוֹם שֶׁאָמְרוּ לְהַחְמִיר, מַשְׁחִית לְנַפְשׁוֹ, כִּי הַמַּאֲכָלוֹת הָאֲסוּרוֹת מַכְנִיסִים טֻמְאָה מַמָּשׁ בְּלִבּוֹ וּבְנַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם, עַד שֶׁקְּדֻשָּׁתוֹ שֶׁל הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא מִסְתַּלֶּקֶת וּמִתְרַחֶקֶת מִמֶּנּוּ.
וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ: וְנִטְמֵתֶם בָּם – אַל תִּקְרֵי 'וְנִטְמֵתֶם' אֶלָּא וְנִטַּמְטֶם; שֶׁהָעֲבֵרָה מְטַמְטֶמֶת לִבּוֹ שֶׁל אָדָם, כִּי מְסַלֶּקֶת מִמֶּנּוּ הַדֵּעָה הָאֲמִתִּית וְרוּחַ הַשֵּכֶל, וְהוּא נִשְׁאָר בַּהֲמִי וְחָמְרִי, מְשֻׁקָּע בְּגַסּוּת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְהַמַּאֲכָלוֹת הָאֲסוּרוֹת יְתֵרוֹת בָּזֶה עַל כָּל הָאִסּוּרִים, כֵּיוָן שֶׁהֵם נִכְנָסִים בְּגוּפוֹ שֶׁל הָאָדָם מַמָּשׁ וְנַעֲשִֹים בָּשָֹר מִבְּשָֹרוֹ. וְלֹא הַבְּהֵמוֹת הַטְּמֵאוֹת אוֹ הַשְּׁקָצִים בִּלְבַד הֵם הַטְּמֵאִים, אֶלָּא גַם הַטְּרֵפוֹת שֶׁבַּמִּין הַכָּשֵׁר עַצְמוֹ הֵם בִּכְלַל טֻמְאָה. וְחוּט הַשַּעֲרָה מַבְדִּיל בֵּין טֻמְאָה לְטָהֳרָה מַמָּשׁ.
וְכָל מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֹחַ בְּקָדְקֳדוֹ, יַחְשֹׁב אִסּוּרֵי הַמַּאֲכָל כְּמַאֲכָלִים הָאַרְסִיִּים, אוֹ כְּמַאֲכָל שֶׁנִּתְעָרֵב בּוֹ אֵיזֶה דָּבָר אַרְסִי, כִּי הִנֵּה אִם דָּבָר זֶה יֶאֱרַע, הֲיָקֵל אָדָם עַל עַצְמוֹ לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ? אִם יִשָּׁאֵר לוֹ בּוֹ אֵיזֶה בֵית מֵחוּשׁ, אֲפִלּוּ חֲשָׁשָׁא קְטַנָּה – וַדַּאי שֶׁלֹּא יָקֵל. וְאִם יָקֵל, לֹא יִהְיֶה נֶחְשָׁב אֶלָּא לְשׁוֹטֶה גָמוּר. וְאַף אִסּוּר הַמַּאֲכָל, הוּא אֶרֶס מַמָּשׁ לְלֵב וְנֶפֶשׁ, אִם כֵּן מִי אֵפוֹא יִהְיֶה הַמֵּקֵל בִּמְקוֹם חֲשָׁשָׁא שֶׁל אִסּוּר, אִם בַּעַל שֵֹכֶל הוּא? וְעַל דָּבָר זֶה נֶאֱמַר: וְשַֹמְתָּ סַכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה".
[מסילת ישרים פרק יא]