עוון גזל מפורש בתורה: לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל, וגם מפורסם הוא בכל ישראל לאיסור כמו בשר חזיר ממש; אולם, איזה דבר נכנס בכלל גזל – זה נעלם מהרבה בני אדם, ואפילו מהישרים בלבותם.
והנה, לענין אכילת בשר, אין חשוד שום בר ישראל להכניסו לתוך פיו אם לא שיודע שהוא בשר כשר, דהיינו מבהמה כשרה, ששחטהּ איש כשר, ונשחטה כדין; וכן מהראוי ונכון היה גם בעניני ממון, שלא ליגע בשום דבר שבממון כל זמן שאינו ידוע שהוא שייך לו על פי דין.
ועל כן, מי שהוא בן תורה והוא ירא אלקים לאמיתו, ורוצה להיות בעל עסק וזהיר בעניני ממון כדין, מחויב ללמוד בחושן משפט, ושם ימצא מרגוע לנפשו, ובפרט בהלכות אונאה ומקח טעות, שבהן נתבררו הרבה עניני מקח וממכר שמחויב כל בעל משא ומתן לדעת.
אך קודם שילמוד הלכות אלו בחושן המשפט, צריך לדעת בדרך כלל, שכל דבר שאינו רוצה שחבירו יעשה לו, שהוא דבר עוֶל לפי דעתו, לא יעשהו הוא לחבירו. ונכלל דבר זה במה שאמרו על הפסוק וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – כל מה ששנוא עליך, לחבירך לא תעשה.
[ליקוטי אמרים פרק ב]