הגיע אלי אברך ואמר שקשה לו ללמוד, ואינו מרגיש טעם בלימודו, וניסיתי לחקור ולדרוש מה הסיבה לזה. שאלתי אם יש איזה לימוד שהוא כן נהנה ממנו, ובתחילה השיב שבכל הסדרים קשה לו, ואינו נהנה משום לימוד, אבל אחר כך נזכר שיש סדר אחד בשישי ושבת, שהוא לומד טור עם בית יוסף והלימוד הזה מעניין ומושך אותו.
ואמרתי לו כי מסתבר שהסיבה שהוא נהנה מזה יותר משאר הסדרים, זהו מפני שכשלומד טור עם בית יוסף הוא לומד בעיקר את הידיעות הפשוטות, ואינו מתעכב הרבה זמן על חילוקים וסברות, וכיון שהוא נהנה מזה, סימן שבטבעו הוא אוהב יותר ללמוד ידיעות פשוטות ואם כן העצה עבורו היא שגם במשך השבוע ילמד בדרך זו המושכת אותו, ואין הכוונה שילמד כל הזמן טור ובית יוסף, אבל כשלומד את הגמרא והראשונים ילמד גם כן באותו האופן ויתעכב בעיקר על הבנת פשטות הדברים, ואז ייהנה מלימודו וירגיש טעם בזה.
וסיפרתי לו מעשה שהיה לפני רבות בשנים (זה למעלה מארבעים שנה), בתלמיד מחוץ לארץ שהגיע ללמוד בפוניבז', וכשנכנס לישיבה בחודש אלול למדו 'פרק מרובה', וניגש אלי כעבור כמה ימים ואמר שאינו נהנה מהשיעורים, ואמנם היה מבין את מה שאומרים בשיעור, אבל לא הרגיש שום טעם בזה, ושאלתי אותו מאיזה לימוד הוא כן נהנה, והשיב ואמר שהוא נהנה מלימוד משנה ברורה, ששם יש ידיעות פשוטות.
ואמרתי, שאם הוא נהנה בטבעו רק מלימוד הידיעות הפשוטות, באמת ראוי שילמד באופן המתאים לפי טבעו. והנה במסכת בבא קמא אין משנה ברורה, אבל יש גם שולחן ערוך חושן משפט, כמו באורח חיים, ויש סמ"ע שמפרש ומוסיף בקיצור כמו משנה ברורה ממש, ואם כן הוא יכול ללמוד גם בבא קמא בדרך הלימוד שנהנה ממנה, וילמד גפ"ת עם שולחן ערוך וסמ"ע, וכן ילמד באותה צורה את שאר הראשונים. ושאל אותי: 'אם כן, לשם מה באתי לפוניבז', והרי גם בחוץ לארץ אפשר ללמוד ככה', ואמרתי לו: 'נכון, אתה יכול לחזור לחוץ לארץ', ובאמת מן השמים סייעוהו שיבוא לכאן לשמוע את דרך הלימוד המתאימה לו.
ואכן, בסוף הזמן חזר לחוץ לארץ, ונכנס ללמוד בישיבה חשובה שם, שראשי הישיבה היו למדנים גדולים מאוד, וגם לימדו את התלמידים בהעמקה גדולה כמו שהיו רגילים ללמוד בעצמם, והוא למד כפי מה שנהנה מעצמו, ולא התחשב בהשפעת החברה שלמדו בצורה אחרת, ובתחילה היו כאלה שלעגו לו, ואמרו שכך לא יהיה למדן, אבל במשך הזמן התקדם ורכש הרבה ידיעות באופן כזה, עד שנעשה כמו "משיב" בישיבה, שכולם היו ניגשים אליו לשאול והוא ענה והשיב להם, מפני שהוא למד וידע בבהירות את כל המסכת, גמרא רש"י ותוספות, רא"ש, רי"ף, נימוקי יוסף, הכל בפשטות כמו טור ובית יוסף.
ולאחר תקופה שמעתי מאביו, כי באותו החורף שנכנס לישיבה בחוץ לארץ, למדו שם מסכת בבא בתרא, וסיים את כל המסכת, וניגש לאחד מראשי הישיבות וביקש להיבחן על כל המסכת, אבל ראש הישיבה סירב ואמר שלא יתכן שבחור צעיר כל כך יידע כל בבא בתרא, והוא לא התייאש אלא הלך לראש ישיבה אחר, ונבחן אצלו על כל מסכת בבא בתרא מתחילתה ועד סופה, וראש הישיבה התפעל מאוד מידיעותיו, וחזר לראש הישיבה הראשון שסירב לבוחנו, ואמר לו כי הבחור הזה יודע ברור את סוף המסכת כפי שאנו יודעים את תחילתה.
וכך המשיך ללמוד, באופן המתאים לפי טבעו, וזכה להיות בעל סברא והבנה ישרה, עד שנעשה ראש כולל להוראה, והעמיד תלמידים, ונתמנה גם לרב קהילה, כל זה מפני שלמד מה שליבו חפץ!
(מתוך 'השיחה השבועית', כסלו תשע"ב)
תועלת השיעורים
שמעתי מפי מרן הרב מפונוביז' זצ"ל כי פעם אחת ניגש רב מבוגר להגאון רבי אליעזר מטלז זצ"ל, ובפיו שאלה, לשם מה צריכים לומר שיעורים בישיבות, הלא כל אחד יכול ללמוד בעצמו בספר חידושי רבי עקיבא איגר, שזו היא ההבנה הטובה ביותר, ובשעורים לא יתכן שיאמרו דברים טובים יותר מחידושי רבי עקיבא איגר.
ואמר לו רבי אליעזר, האם אתה אוכל טשולנט בשבת, וענה בחיוב, ושוב שאל אותו, האם אתה יודע כיצד להכין טשולנט? והשיב שאינו יודע, קרא רבי אליעזר לבתו הקטנה ושאל אותה, האם את יודעת כיצד מכינים טשולנט? ואמרה כי אכן יודעת היא, שאל אותה, מהיכן למדת לעשות זאת? והשיבה כי היא נמצאת במטבח ביחד עם אימה בשעה שמכינה את הטשולנט, וממנה למדה וראתה כיצד מכינים.
פנה רבי אליעזר אל אותו הרב ואמר לו, חידושי רבי עקיבא איגר הם חידושים ערבים מאוד, ודומים לטשולנט מוכן ומבושל, אבל צריכים גם להתלמד לדעת כיצד מכינים טשולנט כזה, ולכן לא מספיק מה שלומדים בספר חידושי רבי עקיבא איגר לבד, אלא צריכים לשמוע מפי רב את אופן הבנת דברי הגרע"א, ומתוך השיעורים מבינים ולומדים גם כיצד לחבר חידושים כאלה- כמו חידושי רבי עקיבא איגר.
וכמה תועלות יש בשמיעת השיעורים. ראשית מקבלים מן השיעורים הרבה ידיעות חשובות, ויש ידיעות שאם לומדים לבד צריכים להתעכב הרבה זמן למצוא אותם, ופעמים רבות שדברי הגרע"א אינם מופיעים בחידושיו על המסכת, אלא בתשובה, או במקום אחר בחידושיו על הש"ס, ולפעמים הענין המבוקש נמצא בתוך מערכה שלמה עם הרבה הקדמות, וכשמעיינים לבד צריכים הרבה זמן וכוחות ללמוד הכל עד שמגיעים לסברא השייכת לענין שעוסקים בו.
ועיקר התועלת בשמיעת השיעורים היא שמקבלים בהם הבנה ישרה, וכמו שאמר הגר"א מטלז זצ"ל, שמי שאינו בעל הבנה כשילמד בעצמו בספר חידושי רבי עקיבא איגר, לא יבין את עומק דבריו, אלא רק יתפוס בצורה שטחית מה שכתוב שם, וכדי להבין את עמקות הדברים צריך להיות בעצמו בעל הבנה, ולזה צריך לשמוע שיעורים מפי רב שהוא כבר בעל הבנה, ועל ידי זה מקבלים הבנה ישרה.
הדרך לקבל בהירות
הנה יש עיצה בדוקה ומנוסה לקבל בהירות במה שלומדים, להתחיל ללמוד בפעם הראשונה רק גמרא עם פירוש רש"י, ולהתקדם כמה שאפשר במהלך הסוגיא, בלי להתעכב כבר בתחילה בעומק הבנת העניינים, ואם יש פרטים שאינם מבוארים כל צרכם, עדיף להשאיר אותם לחזרה, ולמחרת כשלומדים את הסוגיא בפעם השנייה, חוזרים שוב על מה שלמדו אתמול, ואז כבר מבינים הרבה דברים שלא היו ברורים בפעם הראשונה, ולאחר שמקבלים בהירות בגמרא עם רש"י, אז לומדים גם את התוספות, וחוזרים על זה הרבה פעמים.
והטעם בזה כי כשלומדים סוגיא שיש בה הרבה פרטים וחשבונות, לא שייך לקלוט ולהבין בבת אחת את כל הפרטים, וכאשר מתחילים ללמוד מבינים רק חלק מן הדברים, עד שהמוח מתעייף, וכבר אינו יכול לקלוט עוד פרטים באותו יום, ולמחרת כשחוזרים על העניין מתחילים ללמוד שוב, ואז חלק מהפרטים כבר ידועים, ומבינים בנקל את שאר הפרטים, ויש סוגיות קשות שגם בפעם השנייה לא קולטים את הכל, וצריכים לחזור פעם שלישית כדי להבין את שאר הפרטים
והגה"צ רבי בן ציון במברגר זצ"ל אמר לי שכן ידוע בכל החכמות שבעולם, מי שצריך ללמוד איזה מקצוע או דברים שיש בהם חשבונות וידיעות, לא שייך שיקלוט בבת אחת את כל הפרטים, אלא בתחילה צריך לעבור על הענין בצורה קלה, ולמחרת כשכבר יודע חלק מן הפרטים, חוזר ומבין את שאר פרטי הענין.
וכך היא המציאות שיש דברים שמובנים רק לאחר כמה חזרות, ואפילו בלימוד פשוט של משניות עם הברטנורא, לפעמים לא מבינים הכל בפעם הראשונה, וצריכים לחזור כמה פעמים כדי להבין את כל החשבונות בבהירות, ומרן הרב מפוניבז' זצ"ל אמר פעם בפתיחת הזמן כי ארבעת הפעמים הראשונות של הלימוד, אינם בגדר חזרה אלא הבנה, מפני שהחזרות האלו מוסיפות לעצם הבנת הענין.
וראיתי שהובא ממרן הגאון רבי אלחנן וסרמן זצ"ל שהיה לומד בתחילה את הגמרא עם רש"י כמה פעמים, ורק לאחר שלמד את כל הענין, וחזר עליו כמה פעמים, אז היה לומד גם את התוספות, והעיד על עצמו כי היו מסכתות שלא היה יכול ללמוד בצורה כזו, ולמד את התוספות מיד בתחילה, ושם לב לאחר שנים רבות שנשאר אצלו הבדל, שאותן המסכתות שלמד בתחילה רק עם פירוש רש"י, נקלטו בשכלו יותר, והוא זוכר אותן בבהירות יותר משאר המסכתות.
ופעם עשיתי כן בעצמי, שלמדתי פרק "איזהו נשך" בחברותא, ובפעם הראשונה והשנייה למדנו רק גמרא עם רש"י עד סוף הסוגיא, ואחר כך חזרנו פעם שלישית ורביעית עם תוספות, וקיבלנו בהירות גדולה מאוד, שכל פרק איזהו נשך היה ברור כמונח בקופסא.
ובחזרה הרביעית, שכבר יש בהירות בסוגיא, אפשר ללמוד גם באחד מספרי הראשונים, וכגון פסקי הרא"ש שהוא חזרה קלה על עיקרי הגמרא עם רש"י ותוספות, ובנימוקי יוסף יש גם תוספת דברים ומביא מעוד ראשונים, וכן בחידושי הריטב"א והר"ן על הרי"ף.
***
בזמן שלומדים את הגמרא עם פירוש רש"י, ומעיינים ברש"י כיצד לפרש את הגמרא, נכון לראות את רש"י בצמוד לכל משפט בגמרא, ולא ללמוד קודם כל הדף ואחר כך פירוש רש"י, ושמעתי מאחד שהמשיל ענין זה לאדם שאוכל לחם עם חמאה, וכי יאכל קודם את כל הלחם ואחר כך את החמאה, לא כן, אלא מורחים את החמאה על הלחם, ואוכלים את שניהם ביחד, כך גם כשלומדים גמרא עם פירוש רש"י, מן הראוי לעיין בדברי רש"י על כל קטע בגמרא, לראות שלא נפלה טעות בהבנת הפשט, ולא להמתין עם דברי רש"י עד לסוף הסוגיא.
(נאמר בישיבת פוניבז', שבט תשע"ב)
כתיבת חידושי תורה
שנינו בפרקי אבות (א, ו) "עשה לך רב וקנה לך חבר", ובספר 'קב הישר' פרק נ"ג כתב: "קנה לך חבר כמשמעו. גם רמז אל הקולמוס (קנה) יהא לך חבר, שתכתוב מה שתחדש", והיינו שהקנה כהוא כמו חבר, מפני שכתיבה נותנת בהירות כמו לימוד בחברותא.
ועוד אמרו (בבא בתרא י, ב) "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", וכתב המהרש"א "יש לפרש כי עיקר הלימוד ושנעשנה בו רושם הוא הלימוד הבא מכתיבת יד, אשר על כן נקראו החכמים סופרים".
ושמעתי מגיסי הגרש"מ דיסקין זצ"ל כי כשהיה מגיע אליו תלמיד ואמר בפניו חידושי תורה שאינם נכונים, היה מבקש ממנו שיכתוב את הדברים, ועל ידי זה מתבהר הספק, ויודעים כיצד להחליט.
ופעם הגיע אלי תלמיד מבוגר, ואמר שיש דבר שמעיק עליו, ובכה עד שלא היה יכול לדבר, ואמרתי לו שיכתוב את מה שמפריע לו, ונתתי לו עט ונייר ויצאתי מן החדר, ולאחר כמה רגעים ראיתי שהוקל לו, כי כשנתיישב לכתוב ראה שאין מצבו קשה כל כך.
ובאמת זה תלוי אצל כל אחד לפי עניינו, יש כאלה שמקבלים בהירות על ידי כתיבה, ויש שמקבלים יותר בהירות על ידי שחוזרים הרבה חזרות, ומשננים הרבה פעמים את מה שהם לומדים.
וכפי ששמעתי מבחור שהיה רגיל לכתוב הרבה סיכומי סוגיות, ובכל פעם שהיה לומד היה מסכם את הסוגיא בכתב, שעל ידי זה קיבל בהירות בכל הפרטים, אבל במשך הזמן ראה שאינו זקוק לזה, אלא התחיל לחזור הרבה פעמים על מה שלמד, ובכל חזרה נוספה לו יותר בהירות, ונעשו הדברים ברורים לא פחות ממה שהעלה בכתב.
מתוך שיעורים בפרקי אבות ושיחות בזמנים שונים
(מתוך דרכי החיזוק חג מתן תורה תשעז)