בתחילת מלחמת העולם השניה חולקה פולין בין גרמניה וברית המועצות. בשטחים המסופחים לבריה"מ הונהגה מדיניות סובייטיזציה מואצת. ארגונים יהודיים, תלמודי תורה, עיתונות ובתי מסחר נסגרו וחוסלו.
מאות אלפי הפליטים היהודיים היוו בעיה לשלטון הסובייטי בהיותם חסרי בית וחסרי עבודה, ולמרביתם היו קרובי משפחה בשטחי פולין שבידי הגרמנים. השלטונות ניסו להתמודד עם הבעיה על ידי גיוס הפליטים מרצונם לעבודה בפנים ברית המועצות, אך הניסיון נכשל.
בשנת ת"ש הודיעו שלטונות ברית המועצות לפליטים היהודים כי יש להם את "הזכות" לקבל אזרחות סובייטית. אולם רובם הגדול של הפליטים חששו מכוונת השלטונות בזה וסירבו. הסובייטים ראו בכך חוסר נאמנות לשלטונם, ולכן בשבת כ"ג סיון בוצע גירוש אכזרי של הפליטים שלא נרשמו כאזרחים רוסיים. במכת הלם אחת נלקחו מביתם מאות אלפי גברים נשים וטף והוטענו בכוח הזרוע על רכבות גירוש מיוחדות, שבהן הובלו לסיביר וליתר אזורי הספר המסוכנים בקצוי רוסיה הרחוקה.
המגורשים ראו בדבר זה גזירה איומה, אך הצדיק רבי איצק'ל מפשוורסק ניחם אותם ואמר: "יום זה כ"ג סיון מוכן לטובה, וממנו לא תצאנה רעות!"
דבריו נשארו סתומים עד כ"ז סיון תש"א, בו החל 'מבצע ברברוסה'. הגרמנים פלשו לברית המועצות בעוצמה אדירה, כבשו שטחים עצומים והרגו את רוב יהודיה באכזריות. המגורשים שהגיעו לסיביר, עברו יסורי גוף ונפש אך רובם נשארו בחיים.
(נר לשולחן שבת)