מגדולי הצדיקים והמקובלים בדורו היה המגיד הרב הקדוש רבי אליעזר ליבר מברדיטשוב זי"ע. רבי ליבר נולד לאחת המשפחות המיוחסות שבישראל. אביו רבי אברהם ב"ר שמואל אשכנזי היה נכד הגה"ק המקבל האלקי רבי שמשון מאוסטרופולי זי"ע, אשר נעקד על קדוש ה' בעצומן של גזרות ת"ח ות"ט, ואמו היתה נכדת הקדוש רבי יחיאל מנמירוב אשר אף הוא נעקד על קדוש ה' בגזרות ת"ח ות"ט, הי"ד.
בעקבות אותן גזרות קשות גלה רבי אברהם מקראקא – עיר מולדתו, והתישב בעיירה ביסטרייך הסמוכה לברדיטשוב, שם נולד לו לעת זקנתו בנו רבי ליבר. בראשית שנות ילדותו התייתם רבי ליבר מאביו, אשר הוריש לו סכום כסף רב שבאמצעותו הרבה לעשות צדקות וחסדים עד בלי מספר.
משחר טל עלומיו היה רבי ליבר עובד את ה' בתמימות מופלגת. במשך רוב שעות היום ניתן היה לראותו שוהה ביער הסמוך לביסטרייך, עוסק בדבקות ובחשק בתורה ובעבודת ה', תוך שהוא מתבודד ונסתר מהעולם ומבריותיו.
בערוב ימיו של רבי ליבר הכירו רבים בגדלותו, והחלו פוקדים את חצרו להתבשם מנועם זיו אמרותיו ולהוושע מפיו בדבר ישועה ורחמים. רבי ליבר זכה לאריכות ימים מופלגת, ונפטר בן מאה ושלוש שנים.
כאמור, שמו של רבי ליבר נודע לדורות כ'רבי ליבר הגדול מברדיטשוב'. ספור נורא הוד אף נמסר בהקשר לכנוי זה, וכך מספר נכדו, המלקט הנודע רבי חיים ליברזון בספרו 'ארץ החיים' (עמ' לג):
בשעה שהתיישב רבי אברהם אביו של רבי ליבר בעיירה ביסטרייך, עדיין לא היתה העיירה ברדיטשוב קימת על המפה. היא נוסדה שנים רבות לאחר מכן, מעבר לנהר הסמוך לביסטרייך, בשטח היער שבו נהג רבי ליבר להתבודד מאז ימי נעוריו.
יער גדול ורחב זה היה רק אחד מנכסיו הרבים והעצומים של הדוכס מביסטרייך, פריץ רשע ושונא ישראל, אשר נכסיו הרבים הניבו לו רוחים עצומים והעצימו את גאוותו עד בלי שיעור.
ביום מן הימים יצא הדוכס מביסטרייך לסיור מקיף בשטחי אחוזותיו כשהוא מלווה בחבר מרעיו, פלוגת קוזקים חמושים מכף רגלם ועד קדקודם, אף הם שונאי ישראל כמותו.
הגיעה החבורה סמוך לקרחת היער שבה עמד רבי ליבר, כשהוא מעוטר בטליתו ותפיליו ועוסק בתפלתו. והנה, כחמורו של בלעם שראה מה שלא ראה אדוניו, כך סוסיו של הדוכס חשו בקדושה החופפת על המקום, ומיד נסבו לאחור וביקשו להמלט, תוך שהם מטלטלים את עגלתו של הדוכס ואת תכולתה האנושית עד שכמעט התפרקו עצמותיהם של הנוסעים.
בקושי גדול הצליחו הקוזקים לעצור בעד הסוסים ממנוסתם המבהלת. הדוכס יצא מן העגלה כשהוא רועד כלו מהחוויה 'המטלטלת', ומיד פקד על חבר מרעיו לראות על מה יצא קצפם של הסוסים. עד מהרה שבו הללו כשהתשובה בפיהם; יהודי בעל מראה קדוש ונורא עומד בתוך היער עטוף בבד לבן, ללא ניע וללא זיע. מראהו הנורא הוא כנראה הגורם לבהלת המות שאחזה בסוסים.
חמתו של הדוכס בערה בו עד להשחית, והוא פקד מיד על חבורת הקוזקים להכות את רבי ליבר בשוטיהם עד מוות. הקוזקים מהרו לעשות כדבריו, והכו ברבי ליבר שעמד בתפלתו מכה אחר מכה, עד שדם רב החל שותת מגופו, וטליתו הצחורה האדימה כלה.
לפלא היה בעיני הקוזקים, כי כל אותה עת לא מש רבי ליבר מתפלתו. הוא נותר נטוע במקומו, סופג את המכות ללא ניע, ואף הגה לא נפלט מפיו. גם כשדם רב שתת ממנו, לא השמיע ולו אנחה קלה.
הדבר המם אותם כל כך, עד שהם חדלו ממכותיהם, פנו לדוכס ושאלוהו: "הכיצד יתכן שאנו הכינוהו מכות רבות ונמרצות כל כך עד שדם רב שתת מגופו, והוא שותק? אין זאת אלא כי מלאך אלקים הוא".
הדוכס ביטל את דבריהם בחוסר אמון, אך מיהר להסתלק מהמקום. בין כך ובין כך סיים רבי ליבר את תפלתו, ורק אז חש בכאבים העצומים שהסבו לו פצעיו. בקשי רב הוא שב לביתו, וזמן רב ארך עד שהחלים.
אף הדוכס הגיע לטירתו, אלא שבעוד רבי ליבר מחלים ממכותיו, הדוכס הלך ונחלה. בתחלה לא יכול היה להניע את ידו הימנית, לאחר מכן התפשט השיתוק אף לידו השמאלית, משם לרגל ימין ולאחר מכן לרגל שמאל, עד שהפך הדוכס כאבן דומם, מוטל על מטתו ללא יכולת להניע איבר.
בכירי הרופאים נקראו למטתו ונסו לרקוח לו מרקחות שונות, אולם מצבו הלך והחמיר. לבסוף נקרא למטתו רופא יהודי אשר בדיקה קלה הספיקה בעבורו כדי להבין כי אין זו מחלה ככל המחלות, כי אם עונש שנשלח לדוכס על מעשיו.
הוא בירר אצל מקורבי הדוכס על קורותיו של הדוכס באותו יום שבו לקה במחלתו, ועד מהרה שמע מהקוזקים את אשר ארע.
לשמע הסיפור נחרד הרופא וזעק לעבר הקוזקים: "מה זאת עשיתם? הלא פגעתם ביהודי קדוש ונשגב. עוונכם גדול מנשוא, לכו אליו והעתירו לפניו, אולי ימחל לכם".
הדוכס ששמע את הדברים לא אחר לקימם. הוא שלח מיד את רופאו לביתו של רבי ליבר כדי שירפאו ממחלתו, ובד בבד שלח אליו שליחים שיבקשו ממנו שימחל לו על חטאו.
רבי ליבר הבהיר לשליחי הדוכס, כי לא ימחל לאדונם, אלא אם יתחייב לבנות בית כנסת במקום שבו רגיל היה לעמוד ולהתפלל ביער.
הדוכס הסכים מיד לבקשתו של רבי ליבר, ועוד באותו היום שלח את פועליו להתחיל בבניית בית הכנסת. והנה זה פלא, ככל שהתקדמה הבניה, כך הלך הדוכס והחלים משיתוקו. כשהסתיימה הבניה, ובית הכנסת הענק והמפאר עמד על כנו, אף הדוכס שב לאיתנו כבתחלה.
שנאתו של הדוכס לכל יהודי, התחלפה מני אז לאהבה ולהערצה. זמן מה לאחר שהסתימה בניית בית הכנסת ביקר הדוכס בביתו של רבי ליבר, ובמהלך הפגישה שאלו מה עוד יוכל לעשות למענו.
רבי ליבר השיב כי מבקש הוא שיבנו סביב בית הכנסת בתים שבהם ידורו יהודים. אף לבקשה זו נענה הדוכס, וכך קמה לה אט אט העירה ברדיטשוב, שבה דר לימים הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב. רבי לוי יצחק בחר לבנות את בית מדרשו סמוך לבית הכנסת של רבי ליבר, באומרו כי מכון הוא כנגד שער השמים.