יום רביעי י"ד תשרי תשע"ח
מדוע אסור להפריש מעשרות בשבת?
מן התורה מותר לטלטל בשבת מבית לבית, מבית לחצר ומחצר לחצר, ומחצר ל'מבוי', מפני שהם כולם רשות היחיד; אך חכמינו ז"ל תיקנו שהטלטול יהיה מותר רק על ידי 'עירוב חצרות' ו'שיתופי מבואות'. ויש לעשותם לפני שבת, ובדיעבד ניתן לעשותו גם ב'בין השמשות', אם משום שזו מצוה, ואם משום שיש צורך גדול בדבר; אך בשבת עצמה אסור לעשות זאת, משום שהוא נראה כ'מתקן', בכך שמתיר את הטלטול. ובדומה לכך, אסור להפריש בשבת תרומות ומעשרות, משום שנראה כ'מתקן' את הפירות בכך שמתיר אותם באכילה. [שו"ע רסא, א, משנ"ב ט, יא ו־יב, וביה"ל ד"ה ערובי; רש"י ביצה טז, ב]
באילו מקרים מותר לעשות מלאכות דרבנן ב'בין השמשות'?
איסורי שבת דרבנן, מותרים ב'בין השמשות' כשהם נעשים לצורך שבת, לצורך מצוה, או כדי למנוע צער בשבת. וישנם שני איסורים שהתירום חכמים בבין השמשות לכל צורך שהוא: א. הפרשת 'מעשר' מפירות 'דמאי' – הפרשת מעשר אסורה בשבת משום 'תיקון' הפירות, כנ"ל, ופירות דמאי הם ספק מעושרים, ואין זה תיקון משמעותי, ולכן אינו אסור אלא בזמן שבודאי שבת. ב. 'הטמנת' תבשיל בדבר שאינו מוסיף חוֹם – הטמנה אסורה בשבת מחשש שימצא שהתבשיל הצטנן וירתיחו בשבת, ובבין השמשות אין לחשוש לכך, כיון שבשעה זו בדרך כלל התבשילים עדיין רותחים. [שו"ע רסא, א, ומשנ"ב ט-י; ביאורים ומוספים דרשו, 8-9]
האם ב'בין השמשות' מותר לומר לגוי לעשות פעולה שאין בה צורך לשבת?
כאמור, פעולה האסורה בשבת מדרבנן, מותר לעשותה ב'בין השמשות' במקרה שאם לא יעשוהָ יגרום הדבר לצער בשבת. וכתבו האחרונים, שאין להקל בכך אלא כשיש תועלת בדבר לשבת, אף שאין זה צורך הכרחי; וכגון – שכבר יש תאורה מועטת בחדר, אך הוא מצטער ממיעוט האור, ומותר לומר לגוי להרבות אור בחדר; אבל בדבר שאין בו כל תועלת לשבת, אין להקל אלא במקרים של חשש להפסד כספי רב, או של 'צורך גדול'. (ויש אומרים שאין היתר כלל לעשות מלאכה כדי למנוע צער, אלא שכל דבר שהוא נחוץ במיוחד מותר לעשותו, וכגון המקרים הנ"ל). [שו"ע רסא, א, משנ"ב טו-טז, וביה"ל ד"ה להדליק; ביאורים ומוספים דרשו, 11 ו־16]