האם ברכת אשר יצר קודמת לברכת בורא נפשות? │ ומדוע חייב להתעטף בציצית בעמידה? │ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות 'הנהגת אדם בבוקר' במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק א', סימן ז' סעיף א' – סימן ח' א']
ברכת על נטילת ידיים לאחר עשיית צרכיו
אדם שהטיל צרכיו, צריך לברך אשר יצר, ולא יברך על נטילת ידיים אף על פי שלאחר מכן הוא מתפלל ולומד, והפרי מגדים מסתפק מה הדין באדם שיש לו שתי ספקות אם לברך ברכת על נטילת ידיים, כגון, שאכל דבר שטיבולו במשקה, שיש מי שסובר, שעל פרי שטיבולו במשקה, צריך ליטול ידיים בברכה, ויש מי שסובר, שאדם שהטיל ועשה צרכיו, צריך ליטול ידיים לתפילה בברכה ולברך על נטילת ידיים, אז אמנם אנחנו פוסקים שבשני המקרים יטול את ידיו ולא יברך על נטילת ידיים, וכן אדם שעשה צרכיו יברך רק אשר יצר ולא על נטילת ידיים אפילו כאשר הוא הולך לעסוק בתורה או להתפלל, אבל מה הדין כאשר שני הדברים מזדווגים לפונדק אחד, גם הוא הטיל את צרכיו והולך ללמוד, וגם יש לו נטילת ידיים על דבר שטיבולו במשקה, האם הספק ספיקא מצריך ברכה או לא, בכל מקרה מביא הביאור הלכה בשם ארצות החיים, שאדם שעשה צרכיו לגדולים, יברך על נטילת ידיים כאשר אחר כך הוא הולך להתפלל, אבל המשנה ברורה מסיק שלא כמותו, אלא בכל מקרה, אין לזוז מפסק השולחן ערוך שסובר, שלעולם לא יברכו על נטילת ידיים אלא בבוקר בשחרית, כלומר, אדם שקם בבוקר, נוטל את ידיו, ומברך על נטילת ידיים לפני התפילה.
שכח לברך אשר יצר
אדם שהטיל את צרכיו פעם אחת, והסיח את דעתו מלהטיל את צרכיו פעם נוספת, והוא לא בירך אשר יצר על הפעם הראשונה, ושוב הטיל את צרכיו בפעם השנייה, סובר השולחן ערוך, שכשהוא זכר אחרי הפעם השנייה שהוא לא בירך אשר יצר על הפעם הראשונה, יברך פעמיים ברכת אשר יצר, אבל המשנה ברורה דוחה אותו ומביא, שכשם שלגבי ברכת המזון הדין הוא, שאדם שאכל כמה פעמים, אפילו שהוא הסיח דעתו בינתיים, ברכת המזון אחד פוטר את שתי הסעודות, אותו דבר גם לגבי אשר יצר, ברכת אשר יצר אחת פוטרת את שתי הפעמים, ויתירה מזאת, מביא המשנה ברורה בס"ק א', מה הדין באדם שהטיל את צרכיו והתחייב לברך ברכת אשר יצר, אלא שהוא שכח ולא בירך, ונזכר בזה רק לאחר שהוא מרגיש צורך להטיל את צרכיו פעם שנייה, נחלקו בזה הדעות, דעת הפרי מגדים, שלפני שהוא מטיל את צרכיו פעם שנייה, יברך אשר יצר על הפעם הראשונה, אבל מביא המשנה ברורה בשם השערי תשובה בשם כמה אחרונים, שסוברים שלא, אלא מכיוון שהוא צריך פעם שנייה, לא יברך אשר יצר על הפעם הראשונה, אלא ימתין ויתפנה פעם שנייה, ויברך אשר יצר אחד על שני הפעמים הקודמות.
ברכת אשר יצר קודמת לשאר ברכות
אדם שעומדים לפניו שתי ברכות, ברכת אשר יצר, וברכה אחרת, כגון שאכל איזה פרי שצריך לברך אחריו בורא נפשות, איזה מהם יקדים, מביא המשנה ברורה, שיקדים את ברכת אשר יצר, כי תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם, וברכת אשר יצר תדירה יותר, ויש בזה חידוש, כי תדיר בדרך כלל זה דברים שהם באים בחובה, אבל דברים שהם תלויים, הם לא באים בחובה, ולכאורה בזה לא נאמר הדין של תדיר ושאינו תדיר, והרי כתוב כאן לא כך, ויש לעיין, אולי אשר יצר מוגדר כדבר שבחובה.
ברכת אשר יצר על הוצאת טיפה אחת
אין שיעור להשתין מים, אלא אפילו על טיפה אחת חייב לברך, שהרי אם ייסתם הנקב מלהוציא את הטיפה ההיא, היה קשה לו, וחייב להודות.
ברכת הציצית והעיטוף בעמידה
חייב אדם להתעטף בציצית בעמידה משום שכתוב 'לכם' ולומדים 'לכם לכם' מעומר שהיה בעמידה, ולברך בעמידה, כמו כל ברכת המצוות שמברכים בעמידה, ולא ילך ד' אמות בלי ציצית, ולכן, מיד לאחר נטילת ידיים ילבש את הציצית.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א