מאת: הרב יצחק סילמן
כשאנו קוראים בפרשה את הפסוק 'ואהבת לרעך כמוך' אין מתאים יותר מאשר לכתוב על איש המוסר והמעש הרה"ג רבי שלמה שטנצל זצ"ל, יו"ר "המפעל ללימוד המשנה היומית וההלכה היומית", ומי שניהל והוביל במשך עשרות שנים מאחורי-הקלעים, עשייה ציבורית ענפה ורחבת היקף, בשורה של נושאים שהעסיקו את היהדות החרדית.
סימן הזיהוי המובהק של רבי שלמה היה "מאור פנים". חיוכו החם והלבבי, מילותיו הטובות והמעודדות, השמחה האמיתית בשמחת השני, ולא פחות מכך השתתפותו העמוקה בצער האחר – כבשו לבבות. אנשים סיפרו, שהיו משתדלים להיפגש עמו ב'אקראי' ברחוב, כדי לקבל ממנו מילה טובה עם חיוך רחב ומאיר.
הגאון הגדול רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, אמר: "הרב שטנצל היה נסיך! הוא היה מרגלית לטושה מכל הכיוונים!"
הגאון רבי משה דוד ליפקוביץ שליט"א, הגדיר אותו כך: "לרבי שלמה הייתה 'עין טובה'! הוא תמיד הוא שמח מאוד כאשר היה שומע על איזו שמחה שהייתה אצלי. הרבה יותר קשה לשמוח ב'שמחה של השני' מאשר להצטער ב'צער של השני'. היה לו את הכוח לשמוח בשמחה של השני".
סח הגאון רבי אליהו מן שליט"א: "סיפרתי למרן הגר"ח קניבסקי זצוק"ל אודותיו: לפני עשרות שנים, עמד הרב שטנצל בחנות 'יד עזרה' בבני-ברק לקניית מצרכים לשבת, ולפתע הוא שומע צעקות רמות מכיוון הקופות.
"הרב שטנצל פנה לברר על מה המהומה, וראה אדם חילוני צועק בפראות על אברך חרדי צעיר ומעודן. החילוני איבד שטר של 50 ₪ – סכום עצום באותם ימים, והאשים את החרדי בגניבה, בטענה שדקות ספורות קודם לכן ביקש מהאברך לפרוט את השטר הגדול, והלה ענה כי אין בידו סכום כזה. ניכר היה שהחרדי דובר אמת לאמיתה, והחילוני, מתוך מצוקתו, טפל עליו עלילה חסרת שחר. עשרות סקרנים התגודדו סביב הניצים, כדי לראות איך ייפול דבר.
"רבי שלמה לא היה מסוגל לראות את המחזה המביש. הוא שלף מארנקו שטר זהה, ניגש אל המתפרע ושאל אותו: 'האם השטר הזה שלך?!', החילוני נעץ בו מבט זועם ועוין, תפס את הכסף, ופנה לדרכו – ללא כל אמירת סליחה ותודה.
"רבי שלמה ביקש לצאת ולהיעלם מהמקום, אך אדם שראה מהצד את המתרחש עצר אותו ושאל: 'כיצד אתה מרשה לעצמך לתת למתפרע חילוני סכום כה גדול במתנה, בשעה שהוא כלל אינו יודע מזה וחושב שהשטר שלו, וקרוב לוודאי שבהמשך יגלה את השטר המקורי בתיקו או בבגדיו?! ובפרט שאני יודע שכעת אין לך את האפשרות לקנות את המצרכים שרצית?'. הרב שטנצל השיב בפשטות: 'מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' נדירה כגון זו – יקרה לי הרבה יותר!', ולא יסף; פניו קרנו מאושר ומאהבת-ישראל. הוא התבייש על שגילה מעט מגישתו האצילה, ומיהר את צעדיו לבית המדרש".
מרן הגר"ח זצוק"ל הגיב בהתרגשות רבה: "יותר מזה כבר לא צריך להגיד דבר נוסף על ר' שלמה שטנצל…".
מכתבי-ידו של רבי שלמה אנו לומדים על שאיפותיו בתיקון-המידות: "להיות שומע ומקבל 'פנימיות' ו'הרגשה' של אחרים, אף אם קטנים ממני כביכול.
"אל תבטח על ה'מבינות' שלך, אלא למד מכל אדם! – איזהו חכם? הלומד מכל אדם!
"להיות אוהב הנבראים ודורש טובתם להידבקותם בה' וטובתם הגשמית.
"לא לראות חסרון בשני! כל חסרון שאני רואה – צריך להיות מיד בתפילה לד' שיתקן את זה;
"עצוב – להתפלל שה' ימלא את חסרונו וייתן שמחה בלבו;
"מידה רעה – להתפלל שיידבק בה' וממילא תסור המידה הרעה.
"לא לחשוב על הרעים ועל מפלתם הגשמית, אלא – "אהבת צדק ותשנא רֶשע" (תהלים מח, ה): הקב"ה בחר באברהם אבינו ע"ה משום שניסה ללמד זכות אפילו על רשעים גמורים.
"ענווה ושפלות פותרות כנראה את כל בעיות האדם: כשאני מכיר שאני השפל מכולם וכולם גדולים ממני מכל סיבה שהיא, עקב מעלת הזולת וקוטני – הרי שאינני רוצה להיות גדול מהשני, וממילא אין תחרות עם אף אדם. בכך אני מקבל גם את עצמי וגם את השני".
ואכן, התבטלותו של רבי שלמה הייתה מפעימה. היה שגור בפיו המשפט: "אני – התלמיד שלך; ואתה – הרב'ה שלי". מאות ואלפי 'רבע'ס' היו לו לרבי שלמה…
בערב פסח של שנת תשס"ח התקיים אירוע נדיר שמתרחש אחת ל-28 שנה: מעמד 'ברכת החמה'. רבי שלמה הלך לבית המדרש "משכנות-יעקב" הסמוך לביתו, שם התקיים המעמד לאחר התפילה, כשאליו נלווה נכדו הצעיר בן ה-10.
ולפתע, בעוד הריקודים מתחילים, הוא חש ברע, ותוך שניות איבד את שיווי משקלו וצנח לקרקע כשהוא נחבל קשות בפניו ובגופו. בבדיקות שנערכו אחר כך, התברר כי עבר באותה שעה אירוע-מוחי. תוך דקות ספורות יללות של אמבולנסים ניסרו את הרחוב, וכוחות הצלה נהרו למקום כדי להעניק לו טיפול רפואי ראשוני.
הנכד שהיה אחוז בהלם עמד בצד בלי יכולת להגיב. אלא שלפתע סימן לו רבי שלמה לגשת אליו, כי ברצונו לבקש ממנו דבר מה. הנכד ניגש בחשש וראה את סבו חיוור כסיד, גופו רוטט ורועד, ועל פניו מסכת חמצן גדולה. הוא התקרב לשמוע את דבריו, ושמע אותו ממלמל במאמץ מספר מילים שנקטעו שוב ושוב עקב החולשה בה היה שרוי: "בבקשה תלך לסבתא ותאמר לה שאני מרגיש מצוין, ואין לה כל סיבה לדאגה ולחשש; מדובר בחולשה חולפת, ורק הפנו אותי לבית-החולים לבדיקות פשוטות". זה מה שהטריד אותו בשעה קשה זו.
ביומניו מספר רבי שלמה על רעיון מרתק ששמע הגאון ראש הישיבה רבי מיכל פיינשטיין: "לפני זמן התלווה הח"מ עם הגאון ראש הישיבה רבי מיכל פיינשטיין לתל-אביב. דובר על מצבה הרוחני של ת"א, סיפר הגאון על אותה שנה בה שהה מרן הגרי"ז סולובייצ'יק מבריסק זצ"ל בת"א בימי המצור של תש"ח בירושלים, והתגורר בבית חתנו: פעם שאל הרב מבריסק את חתנו על מספר בתי הכנסת ובתי המדרש שמצויים בת"א, וחתנו נקב בכמה מאות; הרב הופתע מגודל המספר בעיר החילונית. הרהר הרב ואמר: 'החילוניות ביקשה לעקור את הכול ולא הצליחו; נראה – כי להצמיח אידישקייט קשה, אולם לעקור אידשקייט הדבר קשה ביותר…' (ובלשונו: פלאנצין אידישקייט איז שווער, אובער רייסין אידישקייט איז נאך שווערער…)."
רבי שלמה ממשיך וכותב: "החילוניות הציונית חשבה כי ניסרה את העץ היהודי עד עפר, ושוב לא יצמח, והיא תירש אותו, אולם השורשים מתחת לפני האדמה המשיכו לפעפע; אותם מאות דורות של יהודים שמסרו את נפשם על קדושת השם, ואת העוצמה הרוחנית הזו הורישו לבניהם אחריהם, גם אם צאצאיהם התחברו עם גורמים רעילים זרים, אולם היסוד והשורש האיתן והבריא זעק מן האדמה ומן הנשמה ללב ולגֶנים היהודיים; התגלה, כי הקול שנשמע אינו זר וחיצוני, אלא הוא עצמי, אישי ואמיתי. הקולות היהודיים של תנועת התשובה, כה מתאימים ומשתלבים עם הקול היהודי הפנימי; כך התקשרו, התלהטו והתאחדו אור הנר הפרטי עם אור השמש היהודית הכללית".
תודה
ישר כח עצום אני מנוי למייל היומי וכל יום פשוט נהנה תודה רבה!
היה איש עשייה לעזור לזולת, לחייך לכל אחד, להגיד מילה טובה, ליזום פתרונות עבור הרבים כמו החוף הנפרד בתל אביב